|
|
עמוד:46
פרק א פסוק ט ט ֻמאָתהּ בשׁוּליה לא זכרה אַחריתהּ ותרד פלאים אין מנחם להּ ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אוֹיב : טומאת ירושלים האנוסה והמושפלת ( ראו בפסוק הקודם ) מיוצגת על ידי תיאור שולי בגדיה המורמים והחושפים כך את ערוותה , וראו מה שצוטט לעיל מדברי נחום ג , ה ( " וגיליתי שולייך על פנייך " ) , וכן את דברי ירמיהו המתאר באופן דומה את ירושלים כאישה חוטאת ומושפלת ( יג , כו ) : " וגם אני חשפתי שולייך על פנייך ונראה קלונך . ניאופייך ומצהלותייך זימת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שיקוצייך אוי לך ירושלים לא תטהרי ... עוד " . בנבואת ישעיהו לבבל מחליף ה " שובל " את השוליים : " חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות תיגל ערוותך גם תראה חרפתך " ( מז , ב - ג ) . ירושלים לא זכרה ( באותה משמעות של " זכרה " כפי שהוא בפסוק ז ) , כלומר לא שתה לבה לאחריתה , לא השקיעה מחשבה באשר לתוצאות מעשיה ובטחה בעצמה . וראו שוב דברים דומים בנבואת ישעיהו לבבל : " ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על ליבך לא זכרת אחריתה ( צריך להיות : אחריתך ?) ... האומרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול . ותבואנה לך שתי אלה ( = האלמנות והשכול ) רגע ביום אחד " ( מז , ז - ט ) . עתה יבין הקורא כי זו שלא זכרה את אחריתה נענשה בנסיגה , בשיבה אחור , כאמור בפסוק הקודם . נסיגתה של ירושלים אינה רק אחור אלא גם מטה : " ותרד פלאים " , ומשמעות " פלאים " כאן היא : עד מאוד , לאין שיעור , באופן המעורר תימהון . ואולי יש בתיבת " ותרד " גם רמז לכיבושה של העיר בידי האויב , והשוו השימוש בלשון יר " ד בהקשר דומה : " ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה " ( דברים כ , כ ) . ושוב בא כאן הפזמון " אין מנחם לה " , החוזר אל פסוק ב : " אין לה מנחם מכל אוהביה " , הם מכבדיה לשעבר , אשר הזילוה . ירושלים השומעת את קלונה מפי המקונן אינה יכולה לשאת עוד את האשמה המוטחת בפניה , והריהי מתפרצת לתוך דבריו בתפילה - תחינה קצרה לאלוהים , תפילה המתקשרת אל האמור על העיר , " זכרה ירושלים ימי עוניה " ( פסוק ז ) , וכה דבריה : " ראה ה ' את עוניי כי הגדיל אויב " . כוונת הדברים לומר שהאויב הרבה בדברי העלבונות שהטיח בה , ולשון " הגדיל " אכן עניינה עשוי להיות גם בחירוף ובגידוף , כפי שהוא למשל בדברי צפניה : " כי חירפו ויגדילו על עם ה ' צבאות " ( ב , י ) . והשוו עוד : " ראוה צרים שחקו על משבתה " ( פסוק ז ) , וכן : " כל מכבדיה הזילוה " ( פסוק ח ) .
|
|