|
|
עמוד:45
תגובתה של ירושלים לנוכח חרפתה : " גם היא נאנחה " , בדומה לכהנים שגם הם " נאנחים " ( פסוק ד ) . הביטוי " שו " ב אחור " משמעו נסיגה , כגון : " תשיבנו אחור מני צר " ( תהילים מד , יא והשוו עוד להלן , פסוק יג ) . ירושלים המושפלת נרתעת אפוא לאחוריה , נסוגה מאויביה . זול , זלל , זלזל וגם אזל אויביה של ירושלים , כאמור בפסוקנו , " הזילוה " , וכבודה נעשה קל בעיניהם , ובדומה הוצע פירוש אפשרי גם למילת " זוללה " שבדברי ירושלים בפסוק יא , " כי הייתי זוללה " , היינו הייתי לבוז . מתברר כי משמעויותיהם של השורשים זו " ל וזל " ל ( שניהם מצויים במקרא [ על זל " ל ראו למשל ירמיה טו , יט : " אם תוציא יקר מזולל " ]) הן קרובות ולעיתים אף חופפות . אליהם הצטרף בלשון חז " ל השורש המרובע זלז " ל , כגון מה שאומר המדרש על יחסם של בני לאה אל בני בלהה וזלפה : " מזלזלין הם בבני השפחות וקוראין להם עבדים" ( בראשית רבה פד , ז ) , ובדומה קביעת מסכת דרך ארץ ( ז , ט ) : " כל תלמיד חכם שמזלזל בנטילת ידיים הרי זה מגונה " . זול , כידוע , הוא גם תואר לדבר שמחירו מועט , כגון בלשון חכמים : " שיקח ( = יקנה ) בשר בזול ויאכל , ויין בזול וישתה " ( סנהדרין ט ע " א ) , ואף מצאנו בלשון העברית החדשה את הצירוף הלשוני " בזיל הזול " . ההפך מזול במשמעות זו הוא , כידוע , יקר , כגון " כל הון יקר נמצא" ( משלי א , יג ) , דבר שמחירו גבוה . והנה , לתואר יקר ישנה גם המשמעות של מכובד , כפי שעולה למשל מן הקריאה שקורא המן לפני מרדכי : " ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו " ( אסתר ו , ט ) , ולפי זה להוקיר עניינו להעניק כבוד , ומוכר הוא הסיפור על " יוסף מוקיר שבת " ( שבת קיט ע " א ) שכיבד את יום השבת בכל דרך אפשרית . זו " ל ויק " ר הם אפוא עניין של כבוד וזלזול אך גם של מחיר גבוה ונמוך , וסביר לומר שיש קשר בין שני תחומים אלו של משמעות . והנה אפשר שגם לפועל אז " ל נודעה המשמעות של הוזל , נעשה זול : " רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל " ( משלי כ , יד ) . ניתן להבין פסוק זה בשתי דרכים שונות . האחת : הקונה טוען שהסחורה גרועה ( " רע רע " ) , אך בלכתו - ואז " ל כאן משמעותו כמו בארמית הל " ך ( ראו דניאל ב , יז ) - והסחורה שמחירה הוזל בידו , הריהו מתגאה על שהצליח להוריד בערמתו את מחירה . לפי אפשרות שנייה , הרואה את אז " ל במשמעות של נעשה זול , טוען הקונה שהסחורה גרועה היא , ועל כן מוזיל המוכר את מחירה , וכתוצאה מכך גאה הקונה בעצמו על תחבולתו זו . עם זאת , רווח יותר בלשוננו השימוש בשורש אז " ל במשמעות אחרת : תם , אפס , כגון " כי הלחם אזל מכלינו " ( שמואל - א ט , ז ) . למשמעות זו של אז " ל ראו בפסוק בשירת האזינו : " כי ידין ה ' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב " ( דברים לב , לו ) . ה ' יחלץ לעזרת עמו משום ש " אזלת " ( צורה עתיקה של עבר נסתרת , היינו : אזלה , כלתה , תשה ) ידם , היינו כוחם של ישראל . על " יד" במשמעות של כוח ראו לדוגמא : " הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כוח להציל " ( ישעיה נ , ב ) . בלשון החדשה משמשות המילים " אזלת יד " כצירוף סמיכות שמני שמשמעותו : חולשה , העדר יכולת לבצע דבר מה . כך דרך משל : " אגף התנועה בעיר גילה אזלת יד בניסיונו לפתור את בעיית עומס התנועה בשעות הבוקר " . הכרובים במקדש על פי מסורת חז " ל היו הכרובים שבכפורת , אשר היתה מעל ארון הברית שבמשכן ( ובמקדש ) , בדמות שני יצורים מכונפים , שהיו מחוברים זה לזה כבשעת מגע מיני ( בלשון חז " ל " מעורים זה בזה " ) . דימוי נועז זה נזכר בתלמוד הבבלי ( יומא נד ע " א ) בקשר לעלייה לרגל לירושלים , כאשר היו הכהנים " מגללין להם ( = לעולים לרגל ) את הפרוכת , ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם : ' ראו חיבתכם לפני המקום ( = האלוהים ) כחיבת זכר ונקבה '" . והנה , ממשיך התלמוד ואומר ( שם ע " ב ) כי " בשעה שנכנסו נוכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה , הוציאון לשוק ואמרו : ' ישראל הללו , שברכתן ברכה וקללתן קללה , יעסקו בדברים הללו ? ' מיד הזילום , שנאמר ' וכל מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה '" . כובשי המקדש , שנהגו לכבד את בני ישראל על הגינותם ויושרם , על שהם נאמנים בדיבורם ואינם משנים מהחלטותיהם , ביזו אותם ברבים כשהציגו את הכרובים ותיארו את החיבור שביניהם כמעשה של זימה , דבר המלמד לדעת האויבים על אופיים האמיתי של בני ישראל ושל אלוהיהם .
|
|