|
|
עמוד:67
לאהוב ) לעבודת כוכבים שלהן , ' המה רימוני ' - גם המה רימוני , לא זזו מתנבאין עלי שקר עד שהגלו אותי ממקומי " . נביאי השקר - הן אלה שהדיחו את העם לעבודה זרה והבטיחו לו את סיועה , והן אלה שהבטיחו כי לא יארע כל רע לירושלים ( ראו למשל ירמיה כג , טז - יז ) - הם שהמיטו בסופו של דבר את האסון על בני ישראל . מאידך גיסא מפתיע ר ' שמעון בר יוחאי ( איכה רבה , שם ) הקובע כי הפסוק מדבר " בנביאי האמת " , ומסביר " שהיו מאהבין אותי להקב " ה . ' המה רימוני ' - שהיו מרמין בי ואומרים לי [ בגלות ] ' הפרישו תרומה ומעשרות ' . וכי יש תרומה ומעשרות בבבל [ שהרי אלו מצוות הנוהגות רק בארץ ישראל ]? אלא בשביל לאהבני להקב " ה " . לפי מסורת זו ביקשו נביאי האמת ( וירמיהו מצוין שם בשמו ) לגרום להמשך האהבה בין עם ישראל לאלוהיו וזאת על ידי העמדת הפנים ( וזו הכוונה במעשה המרמה ) כי מן הראוי להמשיך ולשמור מצוות בגלות , גם כאלה שלא נצטוו בהן ישראל , כנראה כזכר לארץ ישראל וכביטוי לתקוה לשוב שמה בהקדם . אגב כך נזכיר בנשימה אחת טכסט בן ימינו , קינה שחיבר הרב אביגדור נבנצאל ( יליד 1935 ) שעניינה בשואה . את פסוקנו הוא מקשר לסגירת שערי הארץ בידי הבריטים בפני הבורחים מאימת הזוועה באירופה : " קראתי למאהביי - המה נעלו שערי ציון" ( שורה . ( 70 זקן , שב , ישיש , קשיש ואזרח ותיק במקורותינו כמה כינויים לאנשים שחיו שנים רבות . הרווח בהם הוא " זקן / זקנה " , כגון בדברי שרה על אברהם : " ואדוני זקן" ( בראשית יח , יב ) . הזקן מתואר גם כ " שבע ימים " ( איוב מב , יז ) , או כ " בא בימים " , כפי שנאמר על שרה ועל אברהם ( בראשית יח , יא ) . וראו גם את האמור בנבואת זכריה : " עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים " ( ח , ד ) , ולהלן עמוד . 259 עקב ניסיונם הרב והכרתם את המסורת נושאים הזקנים בתפקידי הנהגה ומשפט ( כגון המסופר על העמדת בן סורר ומורה למשפטם [ דברים כב , יח - יט ]) , כאשר ניסיון החיים והידע הם אף ערובה לחכמה : " ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים " ( יחזקאל ז , כו ) . בספרות חז " ל נקבע כי לעיתים " זקן " אין עניינו בגיל אלא בידע ובחכמה בלבד , כי הזקן הוא " זה קנה חכמה " ( מדרש אגדה לבראשית כד , א ) , ועל כן צו התורה , " מפני שיבה תקום והדרת פני זקן " ( ויקרא יט , לב ) אין בו כפילות אלא עניינים שונים : החובה לכבד הן מי ששיבה זרקה בשערו בשל גילו , והן חכם שקנה תורה הרבה , ויהא גילו אשר יהא . הכינוי " ישיש " מופיע רק בספר איוב וגם הוא מתייחס לגיל : " גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים " ( טו , י ) , אך גם מגלה זיקה לחכמה : " בישישים חכמה ואורך ימים תבונה " ( יב , יב ) . צורה יוצאת דופן של המילה , " ישש " , מופיעה בספר דברי הימים - ב לו , יז : " ולא חמל [ מלך בבל ] על בחור ובתולה זקן וישש " . התואר " קשיש " אינו מופיע במקרא , אך הוא מוכר מלשון חז " ל , כגון : " אנא קשיש מאביך " ( בבא מציעא ס ע " ב ) . תיבת " סב " ( בסמ " ך ) מצויה רבות רק מספרות חז " ל ואילך , וממנה נגזרה תיבת " סבא" כלשון פנייה אל אבי ההורים . במקביל לתיבת " סבא " ( שהכתיב שלה הוא על דרך הארמית ופירושה " הסב " ) מצויה במקורות גם הצורה " סבתא " , והתלמוד אף מביא פתגם עממי המקנטר את הסב ואומר : " סבא בביתא פאחא בביתא , סבתא בביתא סימא בביתא " ( ערכין יט ע " א ) , כלומר : " כשהזקן בבית – מעמסה בבית , כשהזקנה בבית – אוצר בבית " , שכן תרומתה למשק הבית גדולה יותר מן הסב שהוא כבר בבחינת עובר בטל . אגב נזכיר את הגדרת התלמוד הבבלי לאישה הזקנה : " איזו זקנה ? כל שקורין לה ( = הציבור כולו ) ' אמא אמא ' ואינה בושה " ( נידה ט ע " א ) . הנטייה להשתמש בלשון נקייה , וכך להימנע מלהטיח באנשים ונשים את גילם בפניהם , הביאה בימינו ליצירת הצירוף " אזרח ותיק " ( כתרגום לצירוף האנגלי : , ( senior citizen אף ש " ותיק" - שאינו מופיע במקרא אך מצוי כבר בלשון הבית השני - משמעו מלכתחילה ישר , נאמן : " לב עקוב יתן עצבות ואיש ותיק ( = ישר , היפוכו של העקוב , הרמאי ) ישיבנה בו " ( = ישיב את העצבת לזה שגרם לה ) " ( בן סירא לו , כא ) , ובלשון חז " ל : " אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד ללמד לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני " ( ירושלמי , פאה ב , ו ) . הותיק הוא גם חסיד וזריז : " ותיקים היו גומרין אותה ( = את קריאת שמע של שחרית ) עם הנץ החמה " ( ברכות ט ע " ב ) . כינויים אחרים המבקשים להימנע מכל הזכרה של זיקנה הם " גיל הזהב " , " הגיל השלישי " , ומן הסתם העתיד יביא ליצירת ביטויים חדשים , ככל שיגדל מספר הזקנים וככל שיגבר הרצון שלא להזכיר להם כמה שנים חלפו מאז באו לעולם .
|
|