|
|
עמוד:23
טו . הדפסות אין ספור ולא כתיבה על קלף בספרו של עגנון " עד הנה " מספר הביבליוגרף הזקן ד " ר מיטל על ערימות ספרים שמצא בבית המסחר של הירזמן , ספרים שבזז הצבא הגרמני מיהודים , בעיקר בפולין , במלחמת העולם הראשונה . אף שספרים שכאלה , שכמותם רבים , אינם צופנים בדרך כלל הפתעות לביבליוגרפים , זימנה לו הערימה שתי מציאות , והשנייה שבהן : " לסוף הכנסתי ידי לתוך ערימה אחת והעליתי ספר קינות לתשעה באב , דפוס שאינו ידוע בעולם , אבל אני ראיתיו בילדותי וכתבתי עליו והביא שטיינשניידר [ גדול הביבליוגרפים של ספרות ישראל ] את הדברים בשמי והוסיף עליהם סימן קריאה , לומר לך , כך כותב מיטל , והרוצה להאמין יאמין . יקירי , הלוא אתה מכיר אותי , איני דורש רעתם של הבריות , אך אותה שעה נצטערתי ששטיינשניידר מת , שאילו היה חי היה רואה ומצטער שצדקתי" ( הוצאת שוקן , 1952 עמוד . ( 17 ועל עניין זה מעיר הסופר חיים יד . מדרשי המגילה ותרגומה הארמי בפירושנו למגילה ילוו אותה לא אחת תרגומה הארמי וכן שני מדרשים שעיקר עניינם במגילה זו : מדרש איכה רבה ומדרש איכה זוטא . בצד אלה יובאו , לפי הנדרש , גם דברי חכמים שמקורם אחר , כגון שני התלמודים , הבבלי והירושלמי , ומדרשי אגדה אחרים . התרגום הארמי למגילה משופע בתוספות אגדיות ( ראו למשל עמוד , ( 119 לעיתים ארוכות עד מאוד , עד שהפסוק אובד תחת מלל התוספות הארמיות שנערמו עליו . התרגום נתחבר ככל הנראה בתקופת הגאונים , במאות השביעית - השמינית לספירה , מן הסתם באזור ארץ ישראל , וביסודו מסורות רבות שנלקחו מספרות חז " ל שעליה נשען . לדידו של התרגום מגילת איכה היא , כדעת חז " ל , יצירתו של הנביא ירמיהו והוא מזכיר את הנביא ( כגון א , א ) , את המלך בן זמנו יאשיהו ( א , יח ) ואף נוקב בשמם של כובשי ירושלים , " נבוכדנאצר רשיעא " ( ה , ה ) ושליחו נבוזראדן ( ד , יב ) , ואף אין הוא נמנע מלהזכיר גם דמויות ואירועים שזמנם בעת חורבן הבית השני , כגון אספסינוס וטיטוס , אב ובן שהביאו לכניעת ירושלים והרס המקדש ( א , יט ) , ואף את " רומי רשעא דאתבנית באיטליה " ( = רומי הרשעה שנבנתה באיטליה [ ד , כב ]) . מתברר ששני החורבנות שאירעו במועדים סמוכים בלוח השנה נעשו בחיבור זה לאחד . התרגום הארמי יצוטט על פי מהדורתו של פרופ ' איתן לוין ( ניו יורק . ( 1976 קשה לדעת למה שימש התרגום מלכתחילה , שהרי בתקופת חיבורו כבר לא היתה השפה הארמית שפת דיבור בעם ישראל , ואפשר שמטרתו היתה רק להנציח בכתב מסורות אגדיות שהיה להן קיום בעולם בית הכנסת במאות שקדמו ליצירתו . מדרש איכה רבה , העוסק במרבית פסוקיה של המגילה על פי סדרם , תוך התמקדות והעמקה בפרק הראשון , הוא חיבור ארצישראלי הכתוב עברית וארמית , וזמן עריכתו לפי המקובל הוא המאה החמישית - שישית לספירה . בראשו צורפו עם הזמן שלושים ושש יחידות הבנויות , ככל הנראה , על דרשות שנדרשו בציבור בתשעה באב , לפני קריאת המגילה או סביב לה , דרשות שכולן מסתיימות בפסוק הפותח את המגילה ( והן קרויות בלשון המדרש : פתיחות ) . נראה שהמספר 36 איננו מקרי , שכן זו הגימטריה של " איכ " ה " . מדרש זה משופע בדרשות ובסיפורים על אירועים טרגיים שארעו לעם ישראל , עד שנראה שהוא מעין כלי שאליו נאגרו - אגב עיסוק בחורבן הבית הראשון - כל צרות העם ודמעותיו מגזרות אנטיוכוס ועד לתוצאותיהם הנוראות של מרד החורבן ומרד בר כוכבא . מדרש זה מצוי בידינו בשתי מהדורות . אחת שהלכה ונדפסה מאז המאה השש - עשרה ועד ימינו , ואחת , שונה במקצת , שפורסמה מכתב יד בידי שלמה בובר בשנת 1890 ( וכשנצטט ממנה נציין עובדה זו במפורש ) . החיבור הקרוי איכה זוטא ( שפורסם תחת שם זה מכתב יד בידי שלמה בובר בשנת 1894 ) הוא חיבור קצר יותר על המגילה ומאוחר בעליל , ונראה לתארכו למאות התשיעית או אף העשירית ולקבוע את מקום חיבורו לארץ כלשהיא בביזנטיון . מקצת מסורותיו חוזרות אל מה שמצוי במדרש איכה רבה או מקורות חז " ל אחרים , אך יש בו גם מסורות המיוחדות לו . המתארת את מצבה של ירושלים בזמן החורבן בטרם הגאולה ( פסוקים יז - כ ) . והשוו : איכה ב : " נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה " ( יא ) , " בהתעטפם כחלל ברחובות עיר " ( יב ) , " מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך " ( יג ) , " ספקו עלייך כפיים כל עוברי דרך " ( טו ) , " שאי אליו כפייך על נפש עוללייך העטופים ברעב בראש כל חוצות " ( יט ) . ישעיה נא : " התעוררי התעוררי קומי ירושלים " ( יז ) , " מי ינוד לך השוד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך " ( יט ) , " בנייך עולפו [ על על " ף שמשמעו עט " ף ראו להלן , עמוד 96 ] שכבו בראש כל חוצות " ( כ ) , " אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גווך וכחוץ לעוברים " ( כג ) .
|
|