|
|
עמוד:21
יב . בין מגילת איכה לירמיהו ולספרו המסורת בתלמוד הבבלי ( בבא בתרא טו , ע " א ) , המשמשת מעין מבוא למקרא , קובעת כי " ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות " , וכבר הערנו על כך שבתרגום השבעים ניצבת מגילת איכה בסמוך לספר ירמיה . בראש תרגום השבעים לאיכה אף מצויה תוספת : " ויהי אחר גלות ישראל וחורבן ירושלים וישב ירמיהו לבכות ויקונן את הקינה הזאת על ירושלים ויאמר " . נראה לומר שייחוס מגילת איכה לירמיהו הנביא נובע בראש ובראשונה מן הרצון לסלק את האנונימיות , להציג פנים אנושיות העומדות מאחורי החיבור , ומה גם של איש המעלה , ממש כייחוס מזמורי תהילים לדוד או הספרים המיוחסים לשלמה : " משלי שלמה " ( משלי א , א ) , " שיר השירים אשר לשלמה " ( שיר השירים א , א ) וקהלת : " דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים " ( קהלת א , א ) . פעלו של ירמיהו בזמן החורבן מקל על זיהוי המחבר בנביא זה , מה גם שירמיהו מוכר כמקונן ומעורר לקינה ( וראו לדוגמא בספרו ד , יט - כא ; י , יט ; טו , י וכיוצא באלה ) . זאת ועוד , בספר דברי הימים - ב מיוחסת לו קינה על המלך יאשיהו ( לה , כה ) , ואף נאמר תושביה - מוות בחרב וברעב , עוני מנוול והשפלה על ידי אויבים השמחים למשבתה - מפתים לחשוב שהקינות נכתבו על ידי עדי ראייה בשנים הראשונות שלאחר החורבן . מאידך גיסא , יש לקחת בחשבון כי משוררים מוכשרים יכולים לתאר תיאורים שכאלה גם שנים רבות מאוחר יותר וזאת על יסוד שמועות שהגיעו לאוזניהם , הן מדמיונם הפורה והן אגב הליכה בשבילי המסורת הספרותית ( על קינות עתיקות ראו לעיל , סעיף ד ) . גם דומה כי זמן מה חייב לעבור בין השבר הנוראי לבין מועד הכתיבה המתארת אותו , כתיבה שיש בה כבר ביטוי למנגנונים של התמודדות עם המצב , כגון פיתוח התפיסה של צידוק הדין שהוא ראשית הנחמה ( ראו לעיל , סעיף ח ) . הלב נוטה עם זאת לראות בקינות ביטוי אותנטי לטראומה , מה גם שהמגילה אינה משקפת תקוות לעתיד מזהיר . רק לקראת סופה נשמע הקול " חדש ימינו כקדם " ( ה , כא ) . כמה עשרות שנים מאוחר יותר - בתקופת שיבת ציון - כבר ניתן לצפות למבט המופנה כלפי עתיד טוב יותר , לתקוות הגאולה , ואז לא יהא עוד מקום לקינות שכאלה . זאת ועוד , נבואותיו של נביא שיבת ציון ( שדבריו מובאים בספר ישעיה מפרק מ ואילך ) , כבר מעידות על מציאותן של קינות איכה ומהפכות אותן כדי לבטא אמונה בגאולה הממשמשת ובאה ( ראו להלן , סעיף יג ) , וברי כי רמיזות למגילה מחייבות כי זו כבר הפכה לנכס צאן ברזל של המסורת הספרותית , וזמן כתיבתה קדם כמה עשרות שנים לנביא זה . והרהור נוסף : מסתבר שהמגילה נמנעת מהזכרת פרטים מזהים הנוגעים לאירועים מסוימים שאירעו סביב החורבן . האם מורא הכיבוש הבבלי הוא שמנע מן המקוננים להזכיר במפורש את שם האויב בה " א הידיעה - בבל ? ודוק : אדום , שסייעה לבבל בכיבוש ירושלים נזכרת גם נזכרת ( ד , כא - כב ) . והוא הדין באי הזכרת שמו של המלך , צדקיהו , אשר נלכד על ידי הבבלים . אפשר אפוא שצל השלטון הבבלי מאפיל עדיין על המקונן ומעורר אותו לזהירות . גם לשון המגילה אינה מעודדת תארוך מאוחר שלה ( ראו בסעיף הקודם ) ודומה אפוא כי המגילה נכתבה סמוך לאמצע המאה השישית לפנה " ס , עשרות שנים אחדות לאחר החורבן . ( על יחוסה לנביא ירמיהו ראו להלן . ) " ירמיה " , בול בסדרת נביאי ישראל , מועדים לשמחה תשל " ד . מעשה ידי דוד גרבו . הבול מתאר את הנביא מקונן על רקע ירושלים הבוערת .
|
|