|
|
עמוד:14
ד . סוגת הקינה במקרא ובעולמו הקינות הן יצירות שיריות המביעות אבל על מוות וחורבן . כשעוסקים אנו במקרא , מתברר שיש מהן קינות על היחיד וקינות על הציבור . קינות על היחיד הן , דרך משל , קינת דוד על שאול ויהונתן בנו ( שמואל - ב א , יז - כז ) או על אבנר בן נר ( שם ג , לג - לד ) . בסיפור בת יפתח נזכרת קינה ( שופטים יא , מ ) אך אין היא מצוטטת . בספר דברי הימים נזכרת קינת ירמיהו הנביא על המלך יאשיהו ( דברי הימים - ב לה , כה ) ושם נזכר גם , כאמור , אוסף קינות אשר קינה זו נכללה בו . קינה על ציבור , על בית ישראל , נושא הנביא עמוס ( ה , א - ב ) וקינה על מצרים מקונן הנביא יחזקאל ( לב , טז ) . הקינות שבמגילת איכה הן הדוגמות המובהקות לסוגה זו . אגב נזכיר כי הגיעו אלינו גם קינות - לכאורה , שהן שירי לעג , שמחה לאידו של אויב שנפל , כגון קינת הנביא ישעיהו על בבל ( יד , ד - כג ) . להלן , סעיף יב ) , ודומה כי יוסף בן מתתיהו , בן המאה הראשונה לספירה , המציין כי מספר ספרי התנ " ך הוא עשרים ושניים ( נגד אפיון א , ח , שורות , ( 40 - 38 מניח כי מגילת רות הסמוכה בתרגום השבעים לספר שופטים היא חלק מספר זה , וכי מגילת איכה הוא החלק המסיים את ספר ירמיהו . ג . מפלת יהודה וירושלים - רקע היסטורי קרב כרכמיש ( שנת 605 לפנה " ס ) , שבמהלכו גבר יורש העצר הבבלי נבוכדנאצר על פרעה נכו , שינה כליל את מאזן הכוחות במזרח התיכון . שמשה של מצרים שקעה וזו של בבל זרחה . כאשר שב נבוכדנאצר לאזור בשנת , 604 בשנה החמישית ליהויקים מלך יהודה , כבר הכיר ירמיהו בסכנה המאיימת על עצמאותה של ממלכת יהודה : " בוא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת " ( ירמיה לו , כט ) . יהודה סרה למרותה של בבל בשנת , 603 ולפי המסופר במקרא ( מלכים - ב כד , א - ג ) נכנע יהויקים בפני נבוכדנאצר והעלה לו מס במשך שלוש שנים . בשנת 601 ניסה נבוכדנאצר לתקוף את מצרים בשנית , אך המערכה שהסבה אבדות כבדות לשני הצדדים לא הוכרעה , ונראה היה שחל כרסום בכוחה של בבל . על רקע זה התעורר יהויקים , שהומלך על ידי המצרים ( מלכים - ב כג , לד ) , למרוד באדוניו הבבלי . נבוכדנאצר הסתפק תחילה בשליחת גדודים בבליים כדי לפגוע ביהויקים , אך בשנת 598 עלו עבדי מלך בבל על ירושלים וצרו עליה , ויהויכין - יורשו של יהויקים - נכנע בפניהם ( שם כד , י - יב ) . נבוכדנאצר הטיל מס כבד על יהודה והגלה ממנה את העילית החברתית , את המלך ועמו עשרת אלפים איש , המנהיגים ובעלי המקצוע אשר יכלו לייצר נשק , כך שלא נותרו ביהודה אלא " דלת עם הארץ" ( שם , פסוק יד ) . נבוכדנאצר המליך תחת יהויכין את דודו , צדקיהו בן יאשיהו ( בשנת , ( 597 אלא שהממלכה , ללא שדרת השלטון וההנהגה הצבאית , כבר נצבה על כרעי תרנגולת . בירושלים נשמעו קולות של ציפייה לשובו של יהויכין מבבל , דבר הבא לביטוי בדברי חנניה בן עזור " הנביא אשר מגבעון " ( ירמיה כח , א - ד ) , אך ירמיהו תמך ביורשו , בצדקיהו , וצידד בזכות הכניעה לבבל וקבלת עולה ( שם לח , יד - כו ) . מתברר שצדקיהו לא שעה לעצתו של הנביא ; בשנת 594 באו ירושלימה מלכי האזור ( ירמיה כז , ג ) כדי לתכנן מרידה בבבל , כשהזמן ההולם למרד נמצא בעקבות הצלחת פסמתיך מלך מצרים במלחמתו בצור בשנת . 591 צדקיהו כרת ברית עם מלך מצרים והכול נערכו למלחמה בבבל , אך בשנת 588 עלה נבוכדנאצר וצר על ירושלים , וקורות הימים המרים שהביאו לחורבנה הגמור של יהודה וירושלים נמסרים לנו בפרוטרוט בספרים מלכים , ירמיה ויחזקאל . המצור על ירושלים החל בשנה התשיעית לצדקיהו וארך שנתיים ( מלכים - ב כה , א ; ירמיה נב , ד ) . כוח צבא מצרי , שהיה בדרכו לירושלים בשנת 587 כדי לסייע לה , נסוג ושב על עקבותיו ( ראו הפירוש על ד , יז ) , וירושלים המבודדת והרעבה ללחם לא עצרה כוח להילחם על נפשה . חומת ירושלים הובקעה בשנת אחת עשרה לצדקיהו ( , ( 586 וזה נמלט מן העיר אך נלכד בידי צבא הבבלים . את בני המלך שחטו לעיניו , את עיניו שלו עיוורו , והוא הובא בבלה ( מלכים - ב כה , ג - ז ; ירמיה לט , ד - ז ; נב , ז - יא ) . נבוכדנאצר לא הסתפק בכיבוש העיר אלא החריב אותה ואת מקדשה : " ובחודש החמישי בשבעה לחודש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלים . וישרוף את בית ה ' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש . ואת חומות ירושלים סביב נתצו כל חיל כשדים ... ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנופלים אשר נפלו על המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב טבחים . ומדלת הארץ השאיר רב טבחים לכורמים וליוגבים" ( מלכים - ב כה , ח - יב ) . הבבלים הפקידו את גדליה בן אחיקם כשליט על שארית הפליטה , אך הוא נרצח על ידי ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה , וכך הקיץ הקץ גם על שרידי האוטונומיה היהודית ( מלכים - ב כה , כב - כו ) . ממלכת יהודה וירושלים היו ואינן עוד .
|
|