|
|
עמוד:
" אל - נכסה " זרעה את זרעי הכאוס הנוכחי בחברות הערביות בלטו דיקטטורות מושחתות שהצליחו באמצעי דיכוי לשרוד 40 שנה ויותר . אלא שתקווה של ממש לצעיריהן לא יכלו לתת . ב " אביב הערבי " קרסו כמה מהמרכזיות במדינות אלה , שזרעי פורענותן נטמנו במלחמת ששת הימים חגי ארליך | פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזה " ת ואפריקה , אוניברסיטת ת "א חצי מאה עברה מאז אותם שישה ימים ביוני 1967 וישראל עדיין תחת רישומם . אלה היו ימים של דרמה , חרדה וגאולה . כמו נס " ) 1948 האחד אין שני " ) אבל בתמצית מזוקקת . סביר שגם עוד מאות שנים יזכור העם היהודי את התאריך , ישוב ויתרפק . בינתיים עסוק הציבור הישראלי בשיח עם עצמו . במלאות 50 שנה לניצחון מלאה הארץ ויכוחים ודיונים . ברובם ככולם אנו חוזרים אל עצמינו , ובצדק . יש על מה לדון בצל המלחמה ההיא . היא העלתה את ציפיות עם ישראל מעצמו , ושמה רף גבוה מאוד . ישראל של עד 1967 הייתה חרדה לגורלה , קיוותה לשרוד . מאז היא עדיין משתאה ממה שהשיגה , ממשיכה לצפות מעצמה לנסים ולנפלאות . כבר הגשימה חלק מציפיותיה , אך עוד תוהה מה גבול יכולותיה . המלחמה ההיא הייתה גורלית לא פחות לשכנינו . עבורם היא הייתה " התבוסה " , " אל - נכסה " , אחות ל " נכבה " של . 1948 גם הערבים לא שוכחים את התאריך . חלקם עושים זאת תוך מודעות היסטורית וביקורת עצמית . כדאי לעיין בקצרה בתהליך שהוליד את אל - נכסה . ניתן להבינו גם על רקע ציפיות הערבים מעצמם באותה העת . באמצע מאי 1967 החלה שרשרת קבלת החלטות נמהרת , פרי של זחיחות דעת , איבוד הבחנה בין ציפיות ליכולות : סגירת המיצרים , סילוק כוחות האו " ם מסיני , ריכוזי כוחות התקפיים , נאומי רהב בדבר השמדת היהודים ומצעד סיום בתל אביב . קדמו לשרשרת זאת כעשור וחצי של גאווה ערבית הולכת וגואה . מהפכות שנות ה 50 - העלו לשלטון דור חדש , שהביא עמו אווירה של ניצחון . לא רק על אחרים . בעיני בני הדור ההוא קם וניעור " עולם ערבי " , מהפכני - לאומי ומודרני . עולם הצועד לקראת איחוד " מהאוקיינוס ( האטלנטי ) ועד המפרץ ( הפרסי ) " . מהפכת הניצחון הערבי בראה בעיני בניה אדם חדש , חברה חדשה . " מהפכת הציפיות העולות " כינו זאת באקדמיה העולמית . האידיאולוגים המקומיים הבטיחו עתיד מזהיר ל " אומה ערבית אחת בעלת שליחות נצחית " . פניה היו אל המחר והוא היה שלה : אומה חילונית , מתקדמת , חופשית , השואבת עוצמה ממדע מתפתח , מנוער רציונלי ולומד . אומה שיש לה גיבוי של מעצמת על , והיא כובשת מקום של כבוד , אולי אף של בכורה , במשפחת העמים . נאצר , נביא הדור , קבע בכתביו שהאיחוד הערבי , ההתחדשות והניצחון , הם " מהלך בלתי נמנע של ההיסטוריה " . הוא עצמו הבין אמנם גם את המגבלות , אך כובד הציפיות גבר עליו . ניצחון הערביות בעיני בניה היה בלתי נמנע והתחרות שנוצרה הייתה מי ינהיגו . במצב זה התקשה נאצר להישאר דמות - על מרסנת . מאמצע מאי 1967 הוא לא הצליח לקום מאצל שולחן ההימורים . הקלפים ששם פת " ח על השולחן היו של מלחמה מיידית בישראל , ונאצר איבד את שיקול דעתו לנוכח האתגר המתריס של סוריה . ברית המועצות בחשה ברקע , אך לא היא ענייננו . חוסיין מלך ירדן , שהבין את עומק הסכנה , נאלץ להיסחף גם הוא . אשר על כן מצא נאצר את עצמו מחכה לרבין בביר גפגפה . נדמה כי ידע שהוא מהמר על כלל ציפיות הערבים מעצמם . בשדה הקרב הייתה ההכרעה כה חד - צדדית , עד כי ספק אם היה כדבר בשדה הקרב הייתה ההכרעה כה חד - צדדית , עד כי ספק אם היה כדבר הזה בתולדות המלחמות בעולם המודרני . 50 שנה אחרי ניתן להעריך את משמעות " אל - נכסה" גם מבחינה היסטורית כללית : באותם שישה ימים קרסה מערכת ציפיות הערבים מעצמם . חזון האחדות נשבר . ייאוש ובושה ירשוהו . פגו התקוות לעתיד הבנוי על אדם חדש , על חברה חדשה , על מדעיות וחילוניות
|
|