|
|
עמוד:
בתקופת שלטון הבריטים קראו לא נכון את המפות שהכינו המהנדסים ובנו את המסלול לפי מידת החישוב המטרית , ולא כפי שהיה בתוכניות המקוריות , בקנה המידה של “ רגל” המגיע לשליש בלבד מהמרחק . באבו סוויר המסלולים הקשיחים אכן יצרו לא מעט צרות במהלך המבצע . כדי לגלות כמה זמן יידרש למצרים לתקן מסלול שהופצץ , נערכו ניסויים בדרום הארץ שבהם הופצצו מסלולים וצוותי חיילים נשלחו מיידית לתקן אותם תוך תזמון התיקון . בעקבותהמידע שנאסףהוחלט כיעדיףלהטיל פצצות קטנות יחסית : שתי פצצות של 100 ק ” ג בלבד במקום פצצה בודדת של חצי טון . חימוש זה התאים למטוסי היירוט המיושנים מדגם “ מיסטר ” , והנזק שנגרם היה גדול יותר . הוחלט לפגוע בצמתי מסלולים כך שכל פגיעה תוציא משימוש שני מסלולים יחד , או לפגוע בשליש הראשון או האחרון של כל מסלול – ובכך לשתק לחלוטין יכולת להמריא ממנו . במקביל פותחו אמצעי לחימה ייעודיים , שיאפשרו פגיעה חמורה הרבה יותר : פצצות השהיה שיתפוצצו רק שעות לאחר התקיפה ויימנעו הן את תיקון המסלול והן את השימוש בו ; ופצצה מיוחדת שכונתה “ פפ ” מ (“ פצצה מפצחת מסלולים ” ) , ופותחה במיוחד בתעשייה הצבאית לצורך מבצע מוקד . היא ירדה באיטיות ובזווית של 60 מעלות בדרכה למסלול בעזרת מצנח מיוחד , התפוצצה שש שניות לאחר הפגיעה בקרקע ללא ניתור ולפיכך הותירה אחריה מכתש גדול . לקראת המבצע הצטייד צה ” ל ב 66 - פצצות מהדגם הגדול ו 87 - מהדגם הקטן . ויצמן התעקש : “ אני רוצה מיג ” 21 במקביל הופעלו שירותי המודיעין האחרים בקהילייה לאיסוף כל מידע אפשרי לצי ” חים ( ציוני ידיעות חיוניות ) שלהם הזדקקו סברון ונבו . המידע נאסף הן במבצעים יזומים ומתוכננים מראש והן בניצול הזדמנויות שנקרו ואפשרו הצצה לסודות חיל האוויר המצרי . הזדמנות כזו נפלה לידי אנשי חיל האוויר ב 19 - בינואר . 1964 טייס מצרי ערק למדינת ישראל והביא עמו את המטוס הקל שהטיס - וגם את ניסיונו הצבאי והאווירי . סרן מחמוד עבאס חילמי ערק לישראל עם מטוס קל מדגם יאק 11 והגיע לנחיתה בחצור . תחנות הבקרה של חיל האוויר לא איתרו את הטיסה , שהתנהלה בגובה נמוך . חילמי , שסיפר כי הוא מדריך בכיר בבית הספר לטיסה של חיל האוויר המצרי , הצליח להימלט ממטוסי החיל המצרי שדלקו 9 אחריו , וכשביקש רשות נחיתה בישראל - קיבל אותה מיד . “ מציאה ” נוספת נפלה לידי חיל האוויר ערב היציאה למלחמה . בעיצומם של ימי המתיחות חצה בטעות את הגבול באזור ניצנה ג ’ יפ ובו קצין מצרי בדרגת רס ” ן בשם סולי , שהיה נשוי לבתו של נשיא מצרים , ושסיים זה עתה קורס מקיף בתחום ההגנה האווירית . הקצין נפל בשבי כשברשותו מסמכים רבים שלקח עמו עם סיום הקורס . בחקירתו ניתן היה לגלות כי המידע המודיעיני שנאסף במהלך השנים היה עדכני , והוא לא חידש הרבה לחוקריו . לאור הידע 10 שהופק ממנו ברור היה כי התמונה המודיעינית למבצע מלאה ומעודכנת . אחד משיאי ההישגים המודיעיניים הקשורים בהכנה היסודית ל ” מוקד” היה “ מבצע יהלום ” , השגת מטוס הקרב מתקדם ביותר של האויב – המיג . 21 עזר ויצמן , מפקד חיל האוויר באותה תקופה , נפגש בקיץ 1965 עם ראש “ המוסד ” מאיר עמית . זה האחרון שאל את ויצמן מה יכול המוסד לתרום לחיל האוויר , ועם לא מעט חוצפה ישראלית השיב ויצמן : “ אני רוצה מיג . ” 21 תגובתו המיידית של עמית , הייתה “ השתגעת ? אין במערב אפילו אחד כזה ! ” . המטוס נחשב לפסגת שאיפותיהם של אנשי המודיעין במדינות המערב , והפנטגון הציע פרס של חמישה מיליון דולר למי שיצליח להביא מטוס מסוג זה למדינה מערבית . אלא שוויצמן התעקש , ועמית הטיל את המשימה לאתר את האוצר על אחד מקציני המודיעין הכישרוניים שלו , רחביה ורדי . כך החל להתגלגל “ מבצע יהלום ” . יחד עם סא ” ל לירון אותר בעיראק טייס נוצרי בשם מוניר רדפא , שהסכים להביא את המיג . 21 ב 16 . 8 . 1966 - נחת רדפא בשדה התעופה בחצור , מלווה בשני מטוסי מיראז’ 12 שהמריאו לקראתו . הייתה זו תרומה אדירה ליכולותיו המודיעיניות של החיל ולהשלמת פרטים נוספים בתצרף הענק שנקרא “ מבצע מוקד ” . שינוי נוסף ובולט בכל מערכת איסוף המידע על חילות האוויר הערביים התחולל בקיץ 1965 בענף " אוויר , " 4 האמון על איסוף המודיעין . שייקה ברקת , מפקד צעיר , אנרגטי ותזזיתי התמנה למפקד הענף . כשביקש מפקודיו דיווח על כל מטוס מצרי שהתרומם לאוויר , הוא נענה שכדי לקבל תשובה עליו להמתין לשעות אחר הצהריים , כדי לקבל את החומר שנאסף בהזנות . ברקת לא קיבל את ההסבר הזה . הוא הסביר לחייליו כי כללי המשחק השתנו וכי " בעל הבית ( החדש ) השתגע " . מרגע זה ואילך הוא ביקש לדעת על מצבו המדויק של כל מטוס בכל אחד מחילות האוויר הערביים , בכל שעות היממה , שבעה ימים בשבוע . ברקת הבהיר לחייליו ולקציניו כי הוא דורש מהם לדעת על מצבו העכשווי של כל מטוס במרחב - עוד לפני שמפקד הטייסת ממנה המריא ידע על כך . במהלך השנה שלאחר מכן , הפכה הדרישה הזו - שנראתה במבט ראשון מטורפת לחלוטין - למציאות מבצעית . ענף אוויר , 4 בניצוחם של ברקת וחייליו , תרם לחיל האוויר את המידע החיוני כל כך על מצבו של חיל האוויר המצרי בכל רגע נתון . המידע הזה היה צעד נוסף ומכריע בדרך לביצועי החיל בבוקר ה 5 - ביוני . 1967 מטוס המיג , 21 ( מסומן במספר 007 כמחווה למוסד ) . עזר ויצמן התעקש
|
|