|
|
עמוד:
התותח מהבית , הוא ירה שניים - שלושה פגזים והוכנס בחזרה . אנחנו רק רצינו לחסל את התותח הזה , שעשה לנו צרות ולכל פיקוד צפון . " ידעתי והבנתי את החומר , בזכות המודיעין הטקטי שחיבר בין כל החלקים , ומה עומד לקרות במהלך התקריות . אולם , באותה התקופה היה נוהל לכתוב דיווח מודיעיני בעותק יחיד , שלא הודפס . הוא עשה סבב בין כל הצמרת האג " מית , שלפעמים נמשך שעות ולפעמים גם יום שלם . ובמודיעין , הרי מדובר בעניין של דקות . בפועל הייתי במדור הסורי עם עוד שני סמלים שלאחד מהם היה כתב יד קליגרפי יפה והיום הוא רופא . פשוט החלטתי , שבמקום הלקט היחיד לעשות ' צעטאלאך ' ( פתקאות ) . בראש הדף כתבתי את שם הנמען , ואז ' הסורים יורים עוד 5 דקות / 10 דקות , הם מזיזים ... ' וכו ' . במקביל הודעתי בטלפון הנל " ני לפיקוד צפון . באותו הזמן שהכנתי את הפתקאות בכתב יד , שלחתי עם הסמל לרמ " ח מבצעים , לחיל האוויר , לראש אמ " ן , לראש אג " ם - ושם כתבתי שתי שורות . מהלשכות שמענו לרוב ' וואלה ? ' . לא כתבנו שם ידיעות עם הערכה אישית , אלא ידיעות מודיעיניות . הדבר מצא חן בעיני אהר ' לה , והוא עודד אותנו לנסות באופן קבוע אך הגביל אותנו מלכתוב פרשנות מודיעינית והערכות . " בשלב הבא , הציעו לי לשכלל את זה : בהתחלה הייתי משכפל אותם בנייר קופי ותיק - תק זה הגיע לכל מקום במטה . ואז הלקט השתכלל לכמה צבעים : הצהוב לראש אמ " ן , האדום למבצעים וכן הלאה . למעלה כתבנו את דרגת הסיווג , מתחת את דרגת הדחיפות : מיידי / בהול ובצד - תאריך ושעה . ככה התחיל הלקט הצבעוני . " במקביל יצרתי עוד משהו - את לוח האירועים , שלא היה קיים עד אז . " " אלי כהן מסר את נפשו על קידוש השם . המודיעין שלו היה מגיע אלי פעמיים בשבוע . בבוקר שתפסו אותו הרגשתי שקרה משהו . אני חושב שעיקר תרומתו של אלי כהן נבעה מכניסתו לוועידה המרכזית של מפלגת הבעת ' , והיא היתה בעיקר בתחום המדיני - ביטחוני , הוא היה אמיץ מאוד ועשה דברים מופלאים בחדירתו המודיעינית" עם תחילת ההיתקלויות עם הפת " ח . גם מפע " ם היה באחריותי , ובאופן מפתיע לא היה באמ " ן לוח אירועים . לקחתי בריסטול גדול וכמו ילד ציירתי משבצות שסימנו תאריכים ופשוט מילאתי אותן בתאריכים חשובים כמו למשל יום הקמת הפת " ח , כנסים ערביים . שמרתי את הבריסטול לידי ובכל רגע ידעתי מה צפוי להיות בשבוע הבא . " יום אחד הייתה תקרית חמורה באזור המפורז ועליתי ללשכה של אהר 'לה עם מעטפה קטנה חומה , אבל הוא היה בפגישה עם מישהו . הרל " ש שלו , מוטי כץ , לא היה במשרד . אז השארתי את המעטפה , אמרתי שמדובר בעניין דחוף ושמתי בסלסילה של הדואר הנכנס . בנות הלשכה הגיעו ושמו ערמה של מסמכים על המעטפה ובעצם רק אחרי 5 שעות אהר ' לה קיבל את המעטפה ופתח אותה . כתוצאה מהאירוע החליט אהר ' לה לבצע מספר שינויים , וכן שאת הלקטים הארוכים , שלא כולם קוראים , לתמצת לעיקרים , והיום אני חושב שמרבית הקברניטים קוראים את העיקרים ולא את כל התוכן " . לימים קראו לזה " מלצרות המודיעין " , למדו איך להגיש את הדברים . " כל זה מכורח הנסיבות . הייתה דיפרנציאציה וחציצה מובנית במודיעין בין הפיקוד המרחבי לאמ " ן ולאגף המחקר . מה שיש לך אתה שומר לך , מה שיש להם - שלהם . הם לא ביקרו אצלי ואני לא הוזמנתי לבקר אצלם . אומנם היו לי חברים ביחידות האחרות , ולפעמים הייתי הולך אליהם והם היו באים אלי , אבל לא היה קשר מקצועי – בכוונה " . זה טוב או רע ? שלא היה שיח מקצועי ... " זה רע מאוד " . היו לזה שלוש סיבות : האחת , סודיות ; השנייה , מידור ; והשלישית , שהייתה לכאורה תיאורטית , היא הפלורליזם . כלומר , אתה תגבש את דעותיך ואני את דעותי ובסוף נשוחח – והקברניט , שיקבל את כל המידע , יחליט . " והיתה גם סיבה רביעית : אגו . " היה לי חבר טוב בפיקוד הצפון , חנן חרנ " ם שהיה ע ' קמ " ן הפיקוד , והעברתי לו דברים , לא שאלתי אף אחד . כי אם זה מודיעיני ומועיל - למה לא ? זאת קנאת סופרים ? ' קנאת סופרים - תרבה חוכמה ' ? ” . " אז , כמו היום , בלעה יחידה 8200 את רוב התקציבים” " לימים , שלמה גזית החזיר אותי לצבא , אחרי מלחמת יום הכיפורים . בהתחלה נאמר לי שעלי לשקם את הענף הכלכלי . משם עברתי להיות ראש ענף תכנון וארגון , כשזה היה ענף ולא מחלקה . הענף היה אחראי גם על ההגדרות של תחומי האחריות של היחידות האמ " ניות , ולא רק על תקנים - מהם תחומי האחריות של כל יחידה במודיעין - ואלה השפיעו ישירות על חלוקת התקציבים באמ " ן , לפי מידת והיקף התרומה של כל גורם מודיעיני . אז , כמו היום , בלעה יחידה 8200 את רוב התקציבים , ואז טבעתי את המונח על – 848 שזהו בן בכור אבל לא בן יחיד , ויש עוד אחים . הם כעסו עלי כי רציתי לתת נתח לעוד יחידות ולקבוע את תחומי האחריות . עד 1973 הייתה חלוקה בין הקמ " ן הפיקודי למודיעין במחקר וכשנכנסתי לתפקידי החלטתי להרחיב ולשאוף לכך שגם המודיעין הפיקודי יקבל מודיעין שלא קיבל בעבר ותחומי האחריות יהיו כמעט חופפים . בעוד שאנחנו במחקר נהיה אחראים גם על קדמת החזית . " בקיצור , הרחבתי ושיניתי את הגדרות התפקידים , והנוהל היה לשלוח לכל הנוגעים בדבר שישלחו את ההערות שלהם . יהושע שגיא , שהיה רמ "ח מחקר , קרא לי ואמר ' אלי , מה אתה עושה לי ? - ואנחנו היינו חברים - למה אתה עושה לי את זה ? אתה דופק אותי ! ' . מנגד דוד גדליה ( קמ " ן פיקוד הדרום במלחמת יוה " כ ) כל כך שמח , אי אפשר לתאר , אבל בסופו של דבר זה לא התבצע לצערי . " כשהתחילה המהומה במאי , 1967 המודיעין שקיבלנו לפני המלחמה הגיע בעיקר מתצלומי אוויר . אומנם היו גם קצת סוכנים ברמה נמוכה , אך ברגע שהייתה מתיחות - קו הגבול נסגר והסוכנים פחדו לבוא . בנוסף , קיבלנו מידע ממקומות אחרים . " כשהסורים עברו לתוכנית המתקפה בסוף מאי - 1967 ואת זה אני יודע בדיעבד מהספרים , בזמן אמת לא ידענו - פתאום ראינו את אגד חטיבות 12 ולא ידענו מיהם , כי עד אז הייתה מפקדת החזית אחראית לבצע את המתקפה העיקרית והמשנית . לא הייתה לנו תמונה טובה של מה שהולך
|
|