|
|
עמוד:141
מעורבים בהתרחשות המציאות . דהיינו , המאבק על היות האל אחד , לא רק במובן של מספר ראשוני , אלא יחיד שאין בו ריבוי , הוא עיקר בסיסי . תפיסתם של המאמינים ושל התאולוגים - פילוסופים של האמונה - דת מעוגנת בשורשה בתפיסה סיבתית . עקרון הסיבתיות טוען שבגלגל הסיבות והתוצאות קיימת הסיבה הראשונה הבלתי מתחלקת , " השלמה " , הבלתי משתנה והנמצאת מעל הזמן . השלמות התפיסתית הזאת היא כעוגן וכמגנט למאמין בשר ודם , בריאה מתכלה , שפנס התקווה שלה סימן לה דרך להיחלץ מסופיותה , להפיח רוח אלוהים בצלמה ולהימזג באצילות עולמו של האל . התפיסה הסיבתית מעניקה תחושה של סדר במציאות ממשית הייררכית , כפי שהיא "עושה שכל " בהייררכייה לא מציאותית של עולמות ודרגות רוח אצילות האל . למעשה , המאמין , האנוש , " מסודר " עם תמונת עולם לא רק כאן , במציאות הנעה לתפיסתו מעבר להווה ולעתיד , אלא גם בעולם הבא , העתיד להתממש בגאולתו , אם באופן כללי כגאולת העולם , אם באופן יחידני - אישי . אין כאן אשמה כלפי האדם כמין מין החי על דרך התפתחות ההכרה שלו בתפיסת מציאותו . הדתות והאמונות המונותאיסטיות עושות זאת , כאמור . הן זקוקות לעיגון הייחוד ולשלילת הריבוי , ובפועל הן נאחזות בתפיסת כוחות אלוהיים רבים ושונים ( תאולוגיים ) , להתנהלותן ולתפיסתן את התופעות וביניהן את עצמן ואת קהילתם . אין כוונתי לשלול את ייחוד האלוהים או לשייך לאלוהים ריבוי . טענתי היא שמלכתחילה התופעות אינן מתרחשות באופן הייררכי - דואלי סיבתי , אלא כתופעה המכריעה עצמה בהווה הנמשך , המשתנה והמשנה , בכל רגע ורגע , את בחירותיה בהתאם למצבה במרחב . כוליות היחיד החי היא כוליות פתוחה בגבולותיה במרחבה והיא משתנה ומשנה בהתאם . כבר באפיוני התנועה נמצא מארג החיים של אושר ועצב , של הנאה וכאב , של שקיקה ורצון לשלווה ולשמחה . התרחשות התופעה היא
|
|