|
|
עמוד:129
שאר המחוללים , כמו " תנועה " , " שכל " , " הכרה - טהורה " , " אופי " , " התנהגות " וכו ' . כוליותם הפתוחה והרוחשת של האנוש ושל קהילתו היא המבקרת והמייצבת את תפיסת המציאות ההולמת אותם במצבם במרחב לאורך כל ההיסטוריה האנושית עד הלום . בתפיסת המציאות המושתתת על עקרונות הייררכיים - דואליים סיבתיים , ככל תפיסה תאולוגית דתית , מושג ה " שלמות " הוא תואר ל " עצם " הראשוני , סיבת הסיבות , האלוהים , כך שהתפיסה מנכיחה בפועל בבני האדם את השאיפה , שקיקה לאותה " שלמות " ( בהיותו צלם אלוהים ) כערך המכיל בתוכו את ממד ה " כוח " ( כספי , מעמדי - חברתי ) כחלק מאותה " שלמות " . בימינו , החברה האנושית עדיין תופסת את המציאות באופן הייררכי - דואלי סיבתי , היא עדיין חברה מעמדית , אשר יחידיה מחונכים מהגיל הרך " לטפס ולעלות " , " להצליח " , לפחות במובן המעמדי , תוך הבטחה לעוצמה , ביטחון ואושר . במשך חייו היחיד יוצר או רוכש את הנאותיו , מטפל באושרו - עיצבונו , מתוך שאיפה ליותר ביטחון ושליטה , עד כדי אטימותה של כוליותו לאחר ; " אני " והזר . עד כדי התעלמות מה "לא תרצח " . הדואליות והסיבתיות מחוללים את העיוורון להיותנו במרחב משותף עם אחרים , להיות הזהה בינינו , מרכבת חיים , גדול לאין שיעור מהשונה בינינו . בתפיסת התופעות כרוחשות בהווה הנמשך והמשתנה אין " שלמות " או " ניצחון " , אלא שקיקה לדרך חיים של כבוד הדדי ושיתוף בסביבה אוהבת , תוך הכרה וקבלה של אנכי היחידני הרציף , באיכויותיו הסובייקטיביות ובאפיוני ספירותיו הקונקרטיות . זוהי תפיסה המאפשרת ליחיד לברוא וליצור בעשייה בפועל בסביבת חיים הוגנת . לכן , עקרון הצמצום ( להבדיל מסיגוף ) , כמו ליהנות הרבה מהמעט , הוא עיקר גדול בתפיסת המציאות על - פי עקרון המשמעויות
|
|