|
|
עמוד:123
המסתנכרן באחדות הרמונית עם אפיוני ספירות עץ הדעת ועץ החיים המאוחדים 138 בשפע הטבע הטובע , פועמים ורוחשים בפועל את אנכי , כאן עכשיו . הן בדוגמת התפיסה הדתית המסורתית , הן בשיטות התפיסה הקבליות השונות , האלוהות היא מחד גיסא נשגבה ושולטת , אוחזת ב " טוב" וב " רע " , מעקרת את אחריותו של היחיד המאמין , ומאידך גיסא מעמיסה עליו את חומר החיים כהר נישא וכבד מנשוא בחייו . היחיד משעבד עצמו לחבלי גאולה עתידית , וכל פעילויותיו מתממשות לכלל היותו " עבד ה '" . מחוקים ודינים בינו לבין עצמו , בינו לבין אחרים בקהילה ובינו לבין אלוהיו . זמנו אינו זמנו , אלא של אלוהים החורץ גורלות . וכך עומד הוא תלוש , חרד ונפחד כנגד התופעות במרחב . חייו הם כהליכה בדרך העיוורון , השכמתו איננה יקיצה והתעוררות משינה ומעיוורון , אפיוני ספירותיו מניעים את חייו . " כתר " , " גבורה " , " תפארת " , " מלכות" וכו ' - כולן מסתנכרנות באיכויותיהן המונחלות והנרכשות ומקבעות את התפיסה ההייררכית - דואלית סיבתית , מפרידות בינו לעצמו לאנכי . הן מפרקות את ייחודיותו הנצחית , האמורה לחיות במלוא עוצמת " חכמתה " ו " בינתה " בממשותה הפועלת חיים כאן עכשיו . הגאולה היא כאן עכשיו , בידך אנכי הבחירה " והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע " . 139 בידך היא גאולת עצמך בקהילתך הרואה עשייה ולישה בפועל ב " יש " , בדם וביזע , באושר ובעצב , בהווה נמשך ומשתנה , תוך בריאה יצירה ועשייה במרחב האצילות הרוחשת כאן עכשיו , או להישאר בגלות עצמך בעולם העיוורון , עבד פועל בעולם סגור ואטום , חרד ונפחד בחשכת אלוהיו . גרשם שלום אומר : " כיהודי המזהה את מכלול - היהדות כתופעה 138 גרשם שלום מתאר את האחדות שהתקיימה לפני האכילה : " האדם עמד באיחוד בלתי - פוסק עם האל " , עוד דבר , עם עובד , תל - אביב , 1986 עמ ' . 173 139 בראשית ג , ה .
|
|