|
|
עמוד:30
העצם - הוא " מה שהנו " - אינו נאמר על שום דבר אחר ואינו נמצא בשום דבר אחר , מכיוון שיש לו קדימות ביחס לכל הדברים הנאמרים על הנושא וגם ביחס לכל הדברים הנמצאים בנושא . איוך האידאות האפלטוניות לאפיוני מציאות , לעשר קטגוריות ( מאמרות ) , אפשר לאריסטו להסביר את הימצאותה הממשית של כל תופעה במרחב . שם העצם מאמת את התופעה אך לא מגדירה , לכן נדרשים עד כתשעה מושגים קטגוריים להגדיר את מהותה הייחודית המשתנה , האוחזת בכל משך התרחשותה , חיותה , בצורתה האידאית - קניינה הייחודי , לבושה כנפש - גוף חיה , עד למותה . אריסטו לא עסק בהתבוננות תאולוגית אמונית - דתית של אלוהים קבוע , מוחלט וראשיתי , ליצירת הסבר על אופן שליטתו בהתרחשות התופעות בדומה לתפיסה המיתית - תאולוגית בתאוסופיה הדתית של הדתות המונותאיסטיות . לראייתו , כאמור , כל אשר ניתן הוא להתבונן בתופעות כממשיות באמצעות תפיסת מציאות השזורה בתוך שפה המבדילה בטבעה בין מינים וסוגים של תופעות - חוויות , ומתוכה וממנה גוזר ומאייך את האידאות לקטגוריות ברורות המאפשרות להגדיר את העצם המוחשי המתכלה , שאינו נאמר על שום דבר אחר ואינו נמצא בשום דבר אחר , את " מה שהנו " . לתפיסתו , הכול כבר טבוע ב " מה שהנו " בכוח , ופעילויותיו בפועל הן מהותו הפועלת . אין בכוונתי להמשיך בהסבר על תורתו וראייתו של אריסטו . הדברים כתובים ומבוקרים לאורך ההיסטוריוסופיה של האנושות המערבית ובכללותה כיום ברחבי העולם . יופייה של תפיסה זו הוא בכך שאינה אוצלת באופן הייררכי , מ " למעלה למטה " , בהסברים תאוסופיים , את מהלכי הבורא בהתרחשות התופעות .
|
|