1. הקדמה - שאלת הממשות והשיח בימינו

עמוד:24

מאז העת העתיקה ועד ימינו - אנו התמודדו פילוסופים עם שאלת ממשות התופעות . כבר הרקלייטוס ראה שהכול תנועה ושינוי , ודמוקריטוס ראה את ה " יש " בנוי מאטומים זעירים בלתי ניתנים לחלוקה . היום אנחנו יודעים בהתבוננות פנימה לתוך תא חי , ועוד יותר פנימה - לתוך אטום אחד בתוכו , או לכל אטום אחר בטבע , שיש בו אלקטרון הנע סביב גרעין המורכב גם הוא מתת - חלקיקים בתנועה . נפח האטום נראה ומוגדר עדיין כ " ריק " , שנעים בו תת - חלקיקים . הכול תנועה . מהו ה " ממשי " שאנו תופסים ואיך אנו תופסים אותו בהכרתנו ( מודעת ושאינה מודעת ) , אם כל התופעות משתנות כל הזמן ? איך אנו תופסים את המציאות החמקמקה של התופעות המשתנות תדיר ? איך תפיסתנו את התופעה מאששת לנו שהיא אכן קיימת כתופעה ייחודית , מתמידה וממשית ? דקארט , למשל , תפס את המציאות כסיבתית ודואלית ; סיבתית : מתגלגלת בזמן , מעבר להווה ולעתיד , בשרשרת בלתי פוסקת של סיבות ותוצאות . דואלית : מבדילה בין נפש לגוף ובין האדם ( ממשות , אונטולוגיה ) לאלוהים ( מעל הטבע , תאולוגיה ) . בניסיונותיו לברר את ממשות התופעות הגיע להבחנתו הידועה : " אני חושב , משמע אני קיים " . אך הממשות של דקארט תלויה בנקודת אישוש חיצונית . אלוהית . ו " רואה בבירור כי יש בעצם האינסופי , ממשות רבה יותר מאשר בעצם הסופי " . אחרים רבים אחריו , כמו קאנט , ברנטאנו , הוסרל ( , ( ego ראסל , מרלו פונטי ופסיכואנליטיקאים כמו פרויד ויונג , ניסו להגדיר ולאשש את הממשות , אך גם הם נשארו בתפיסה סיבתית ודואלית ללא הסבר מספק . אמנם מרלו פונטי כפנומנולוג הבחין 20 רנה דקארט , הגיונות : על הפילוסופיה הראשונית , ( תרגם : דורי מנור ) , ספרי עליית הגג , עמ' . 2006 , 82

דברי הימים הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר