|
|
עמוד:12
בפרק , 2 ה ” סיפור ” של הגוף בחקר התרבות והחברה עובר לעסוק בפולמוסים הפמיניסטיים והפוסט – סטרוקטורליסטיים שהשפיעו משמעותית על תחום המחקר . לפרק יש ממד היסטורי , אך מטרתו העיקרית היא להרחיב בנושא הניצחון של גישת ההבניה החברתית על הגישה היסודנית , ולבחון את ההשלכות שלו על המחקר החברתי , שבמידה רבה משמר ומבסס את הדיכוטומיה " תודעה / גוף ” שחקוקה במסורת ההומניסטית המערבית . הפרק עוסק גם בניסיונות מהזמן האחרון לפתח גישה גשמית יותר לחקר הגוף , הכוללת את התפיסה המכונה " גילום בגוף ” ( . ( embodiment לפרקים 1 ו – 2 יש להתייחס כאל מכלול , מכיוון שהכוונה בהם היא לצייר תמונה של כמה מתחומי העניין הראשיים שהעסיקו את הגישה החברתית והתרבותית לגוף מבחינה היסטורית ותמטית . פרק 3 נסמך על שני הפרקים שקדמו לו , ומפנה את שאלותיו התיאורטיות לבעיות הקשורות לעריכה של מחקר איכותני ( , ( qualitative במיוחד באתנוגרפיה . עניין זה כרוך בחקירה של התערבויות פוסטמודרניות ופמיניסטיות במחקר האתנוגרפי , שהטילו ספק בהנחות היסוד , שנחשבו מובנות מאליהן עד אז , בנוגע לשימוש בשיטות אתנוגרפיות . הדיון מבקש לבחון את הטענה שהאתנוגרפיה היא פעילות מגולמת בגוף , ושהשדה האתנוגרפי הוא מרחב חברתי ופיזי שמגולם בגוף . אופיו המגולם בגוף של המחקר האתנוגרפי לא הודגש במיוחד במחקר האנתרופולוגי – וכאן נכנסת אנתרופולוגיית המחול לתמונה המחקרית . אנתרופולוגים של מחול הפנו את תשומת הלב לאופייה המגולם בגוף של אתנוגרפיית המחול . שני חקרי מקרים של מחול משמשים תשתית לבחינת השאלות העולות מהם בנוגע למחקר האתנוגרפי ולחקר הגוף . הטענה היא שהמחול , כנושא למחקר וכמשאב למחקר , מציע אפשרות להתגבר על הדיכוטומיות תודעה / גוף שטורדות את מרבית העבודה על הגוף . המפנה בהתמקדות של הספר לעיון במחול , בגוף ובתיאוריית התרבות מתבצע בחלקו השני של הספר באמצעות ארבעה פרקים של חקרי מקרים . פרק 4 מתמקד בבחינה של צורות מחול ושל פרקטיקות מחול מוגדרות . המטרה
|
|