הקדמה

עמוד:10

של הפרקטיקה של דנקן ? הנחתי שהתפיסות והעקרונות שלה – כדוגמת ה ” טבע” וה ” יופי ” – הן הבניות , וניסיתי לחשוף את המקורות ואת ההשפעות שלהם . תפיסת ה ” היבדלות ” ( distinction ) התרבותית של בורדייה כשעתוק של שונות מעמדית , והעבודה של טוני מוריסון על יצירת הספרות ה ” אמריקאית ” בתגובה לאפריקניזם המדומה , סיפקו נקודות מוצא לחשיבה על ההבניה של הפרקטיקה של דנקן במונחים של מעמד ושל גזע . מכיוון שהסמיוטיקה של ז ’ וליה קריסטבה , כפי שהיא מותווית בספרה מ ה פ כ ה ב ש פ ה ה פ ו א ט י ת ( La R é volution , ( Du Langage Po é tique יעילה ביותר לדעתי , בכך שהיא מנסחת תיאורטית מרחב שבו השוליים יכולים להיות פורים תרבותית , השתמשתי בה כבסיס לקריאת הריקוד של דנקן בתור פרקטיקה פמיניסטית . אף על פי שתיאוריות אלו ואחרות השפיעו בצורה יסודית על בחירת השאלות , על מבנה החקירה ועל צורת הטיעונים שלי , הספר אינו עוסק בתיאוריה . תחת זאת , השתמשתי בתיאוריה כאמצעי : היא כמעט ואינה מופיעה במרכז הבמה . עבדתי במחקר שלי מדנקן כלפי חוץ , בהתקדמות לרוב מתיאור / ניתוח לפרשנות ולביקורת . מן הסתם , חלק מהשאלות – בעיקר בנוגע לייצוגן של נשים בידי דנקן – מסגרו , ולכן יצרו , את המחקר התיאורי והאנליטי שלי , אולם ביליתי זמן רב בנבירה בכמות העצומה של מקורות ראשיים ונזקקתי לכמה קריאות מחודשות של החומרים , שסודרו בסופו של דבר לפי זמנם ולפי הקשרם , בטרם יכולתי לנסח בצורה בהירה ונהירה יחסית את הצירים הפרשניים והביקורתיים שלי . דרכי החקירה הללו , התיאורית / ניתוחית , הפרשנית והביקורתית , לא היו מנותקות זו מזו או ליניאריות , ובכתיבה בחרתי שלא להתיר את צורתו ה ” מתלפפת” של הפרויקט . הספר , כבר מתחילתו , נהגה במתכונת ארכיטקטונית . פתח הדבר , המספק הקשרים , ואחרית הדבר הביקורתית – כעמודים הניצבים משני צדיו – תומכים בפרקים התמטיים שבתווך . אני רואה במאמרים שבאמצע – שכל אחד מהם בוחן את הקורפוס של דנקן מזווית אחרת , דרך דימוי גוף אחר – התקדמות ספירלית , הנסוגה לעתים לאחור על מנת לחדש את התקדמותה . ארגנתי את

הוצאת אסיה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר