הקדמה

עמוד:11

הקדמה בשלהי אוגוסט 1897 פסע נחום סוקולוב למלון " שלושת המלכים " בבאזל , שוויצריה . הוא הגיע לשם בתפקידו כעיתונאי . בעוד ימים מעטים יערך באולם הקונצרטים העירוני הקונגרס הציוני הראשון , מאורע שעליו התעתד לכתוב ל " הצפירה " , העיתון שערך . סוקולוב היה אדם מעשי ; כחול עיניים , בהיר שער , אפו רחב , זקן תיש , שש אלי קרב . נראה היה כאיש החברה הגבוהה האירופית . זה שנה עיתונו מסקר את פעולותיו של פלוני , הד "ר הרצל , טיפוס בעל יומרות מסוכנות ללא צל של ספק . הרצל החליט כעת לכנס קונגרס שאליו יגיעו צירים יהודים מכל רחבי העולם . נדמה שבכוונתם לבקש מהאומות לתת להם את ארץ – ישראל . סוקולוב סבר כי זאת היתה תקוות שווא מסוכנת . מצב היהודים בכל רחבי אירופה הולך ומחמיר . בארץ – ישראל החלה באותה תקופה התיישבות מהוססת של חקלאים ומשיכת תשומת לב דיפלומטית אליהם היתה עשויה להרוס את מפעלם . הדבר שדרוש להם הוא מעש , ולא הזיות על משא ומתן עם צארים , קיסרים וסולטאנים . כבר ב – 20 באוקטובר 1896 פרסם סוקולוב דברי אזהרה חריפים וחריגים בעמודו הראשון של עיתון " הצפירה " הוורשאי בעריכתו : [ ... ] לא נעים לנו להגיד את הדבר הזה , אך לא תמיד עשות – חובה הוא דבר נעים . נעימות יתרה היתה לרוב הקוראים להגיד להם , כי הד " ר הירצל אשר היה מן המתבוללים ושב בתשובה שלמה לרעיון הלאום , עשה וגם הצליח , לפני מלכים התיצב , והנה הוא מלקט אבנים ובונה את סוכת ישראל הנופלת , ד " ר הירצל — סופר מפואר בוויען — איש אשר מעודו לא בא בקהל ישראל , ועתה נשא ביד רמה את דגל התחיה — איש רחוק מתאות בצע , וכל לבו נתון לרעיון גדול — איש נוסע בארצות ומטיף את משא נפשו לקהל עם רב , איש מדבר עם אדירי ארץ — הא פרחים , הא מגדנות , ומה נעים לדבר על כל אלה צחות ונכבדות , אך הלא כל אלה הם כדורי אש מעופפים ... ולא הרחק מן הכדורים האלה יש מפעל אחד , גורן אחד , וזה שמו : המושבות ליהודים בארץ ישראל , והניצוץ מכדורי האש האלה , הגץ היוצא מתחת הפטיש , יוכל להפוך לאפר ולהרוס ולעקור את כל המושבות וללהט את מוסדיהן עד כלה ... הניצוץ כבר נגע אל הגורן — ישועות וחסדים אשר קוינו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא