פתח דבר

עמוד:10

הנזכרת הייתה סוריה חלק מהאימפריות הגדולות והרחוקות שכבשוה ואשר שלטו בה תוך חלוקתה לכמה מחוזות . גם במהלך 400 שנות השלטון העות׳מאני , לא היוותה סוריה – שכללה את ארץ ישראל , את עבר הירדן ואת הלבנון – יחידה מדינית אחת . דמשק וחלב שימשו בתקופות מסוימות ערים מרכזיות של פרובינציות שונות . כלומר לקהילת דמשק , למשל , אשר נמצאת בדרום מערב סוריה , קל היה יותר מאשר קהילת חלב , אשר נמצאת בצפון מערב סוריה , לפתח זהות ודמיון לקהילות טבריה וצפת הקרובות אליה יותר מבחינה גאוגרפית . אם ננסה למצוא את המשותף לשתי הקהילות הסוריות נראה שהדבר איננו פשוט כל כך . אפילו הלהג של השפה הערבית המדוברת בשתי הקהילות היה שונה . הדברים נכונים על אחת כמה וכמה לגבי קהילת קאמישלי , הקהילה היהודית החדשה בסוריה המודרנית . המורשת והמסורת של קהילה זו – שורשיהן בנציבין , והתפתחותה ההיסטורית אינה מצויה כלל ועיקר על אותו הציר של קהילות דמשק וחלב . להלן אנסה להצביע על כמה תחומים שבהם נבדלו שתי הקהילות זו מזו , באמצעות שרטוט קווי המתאר של המבנה החברתי של הקהילות היהודיות , סדרי ההנהגה והמשטר , הכלכלה , החינוך המסורתי והמודרני והיחס לציונות . עד לשלהי המאה התשע עשרה קהילת דמשק אופיינה בפער מעמדי רחב בין שכבה אליטיסטית צרה של משפחות בעלות הון עצום בכל קנה מידה , ובין ההמון שנמנה עם השכבות הנחשלות ביותר בחברה הסורית בכלל . חסרונו של מעמד בינוני רק הדגיש את הפער שבין שני הקצוות החברתיים הנזכרים . מצד אחד יש בידנו תיאורים רבים של ארמונות עשירי היהודים בדמשק , שהושוו לטאג׳ מאהל בהודו ולבאקינגהאם פאלאס בלונדון , ומצד אחר ישנם גם תיאורים רבים של חיי העוני והניוול של רוב הציבור היהודי בדמשק . אמנם במאה העשרים החברה היהודית בדמשק הוסיפה ברובה להימנות עם השכבות הנמוכות , אך התחיל להתגבש בה מעמד בינוני בורגני שזיהה את עצמו תרבותית ומדינית עם השלטון הצרפתי המנדטורי . לעומת זאת , בחלב מאז המאה השמונה עשרה היווה המעמד הבינוני את רוב מניינה ובניינה של הקהילה . עובדה זו עידנה את הפער שבין העשירים לעניים בקהילה זו . קהילת חלב הייתה הטרוגנית יותר גם מבחינת הרכב אוכלוסייתה . הגורם המוסתערבי , דהיינו היהודים שישבו בעיר עוד קודם הגעתם של מגורשי ספרד , הוסיף לשמור במידת מה על זהותו הייחודית מול היהודים צאצאי גולי ספרד . בחלב הייתה קיימת גם שכבה צרה של אליטה חברתית , שהורכבה רובה ככולה מצאצאי יהודים אירופאים , שהיגרו במאה השבע עשרה לחלב לצורכי פיתוח מסחרם . הפרנקוס – כפי שכונו יהודים אלו – לא נמנו עם הקהילה ולא היו כפופים למסיה ולתקנותיה . עובדה זו לא המעיטה את ערך השפעתה של אליטה זו על הנעשה בקהילה . שכבה חברתית זו הייתה בעלת אוריינטציה תרבותית מערבית , ולמעשה היא סללה את הנתיב שעליו פסעו יהודי חלב אל המודרניזציה . אליטה שכזו לא הייתה קיימת בדמשק ומכאן העיכוב היחסי בכניסתה של קהילת דמשק אל העולם המודרני .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר