|
|
עמוד:13
מבוא זה הסדר שלתוכו גדלנו : אנחנו " יישובי קו התפר " , הם "יישובי המשולש " - שמות שונים בתכלית ליישובים שכנים , לעתים משיקים זה לזה . למרות השכנות המיידית , שתי האוכלוסיות כמו משויכות לשני שדות מגנטיים מנוגדים : היהודים , המשויכים לרצועת החוף , נתפסים כמי שתפקידם " לתפור " אותה אל השומרון ; הפלסטינים משויכים למוקד שממנו מוקרנת הזהות שלהם - המשולש שכם - ג ' נין - טול כרם שמעבר לקו הירוק . כולם כאחד , יהודים וערבים , אזרחי מדינת ישראל , אך תהום פעורה ביניהם . גדלתי בקיבוץ מענית , ולמיקום הגיאוגרפי של הקיבוץ הייתה תמיד משמעות מיוחדת בעיניי . בנעוריי שאבתי השראה מנוכחותו של הקיבוץ על הגבעה הראשונה של השומרון , על גבול אדמת עמק חפר האדומה , החולית . שדות הקיבוץ משתרעים לאורך הכביש המוביל דרומה , אשר מתווה קו שאיננו רק גבול בין סוגי משקעים גיאולוגיים ותצורות קרקע . היישובים היהודיים לאורך קו הגבעות עד לטרון , בואכה ירושלים , נקראים בשם " יישובי קו התפר " . אל מה הקו הזה תופר אותנו ? אל מי ? אל " הגבעות הכחולות " בפי תושבי מישור החוף ? אל הכפרים הערביים המכונים " יישובי המשולש " ? העלייה לקרקע של קיבוץ מענית , בספטמבר , 1942 הייתה נעיצת המחט הראשונה של התפר היהודי אל גבעות השומרון . בדין וחשבון של הוועד הפועל למועצה הכללית של הקיבוץ הארצי כמה חודשים קודם לכן , נכתב כי באמצעות הקצאת הקרקע לקיבוץ מענית "נתקע תריז ] כך במקור ] לתוך ההרים שהטילו אימה בימי המאורעות ונתנו מחסה לקני מרצחים " . פסקה זו הוקראה בימי ילדותי מעל הבמה בחגי הקיבוץ וביום העלייה על הקרקע , ובכיתה ד ' , כאשר למדנו את הנושא " קיבוצנו " , שיננו אותה על - פה . רק היום אני מבין כי לשלוח אנשים " להיתפר " אל הקרקע ובה בעת להגדירם כטריז , פירושו לשתק את איברי ההתחברות שלהם אל סביבתם . האנרגיה התוססת של המחצית הראשונה של המאה העשרים הניעה צמיחה אדירה של הקיבוץ , אך כעת , בחלוף כמעט שבעים שנה , מגיע זמן המבחן : טריז , או תפר
|
|