|
|
עמוד:13
אפשר לנסות להעמיד את חשיבות ההליך הדמוקרטי של קבלת החלטות על אדנים אפיסטמיים — דמוקרטיה עשויה להיות המכשיר הטוב ביותר לקבלת ההחלטות הטובות ביותר , כלומר החלטות המיישרות קו עם ציוויי התבונה . אפשר גם לנסות להצדיק את ההליך הדמוקרטי על בסיס עקרון השוויון — קבלת החלטות דמוקרטית היא היישום של עקרון השוויון המופשט בזירה הפוליטית . כמובן , אינני מבקש לטעון כי דמוקרטיה בהכרח פוגעת באפשרות להגיע להחלטות תבוניות או בשמירה על שוויון ( כלשהו ) . טענתי היא שאין קשר הכרחי בין דמוקרטיה לבין ערכי התבונה , ובעיקר , שרעיון השלטון העצמי המשותף מתיימר לבסס את הלגיטימציה של ההחלטה הדמוקרטית גם כאשר ההליך הדמוקרטי אינו תואם לחלוטין את צו התבונה או השוויון . אם כן , מטרת מסה זו היא לפתח את ההבנה ואת ההצדקה של שלטון דמוקרטי במונחי שלטון עצמי משותף . פיתוח זה יראה כי להבנה הנכונה של הרעיון הדמוקרטי יש השלכות חשובות בכל הקשור למקומן של זכויות יסוד — אטען כי הן נדרשות כדי שההליך הדמוקרטי ייחשב לשלטון עצמי משותף . כן אטען שקיומו של שלטון עצמי משותף טומן בחובו את קיומה של אחריות אזרחית גם מצד האזרח , הנושא תפקיד ( office ) של יוצר במשותף של החוק . עוד אראה כי מחויבות לרעיון הדמוקרטי מספקת בסיס חשוב להצדקת סמכותו של בית המשפט להנהיג ביקורת שיפוטית על חקיקת בית הנבחרים . לבסוף , מסה זו תעמוד על שני קשיים מהותיים הפוגמים ביומרת ההליך הדמוקרטי בישראל לבטא מחויבות לשלטון עצמי משותף — בעיית המיעוט הקבוע ובעיית השליטה הצבאית על תושבי השטחים הכבושים . לקשיים אמיתיים אחרים , למשל שחיתות שלטונית וקשרי הון – שלטון ענפים , לא אתייחס , שכן אין הם מאפיינים מיוחדים של הדמוקרטיה בישראל . מסה זו תתקדם כדלהלן : פרק א יפתח אפיון מופשט של הרעיון הדמוקרטי ויענה על השאלה מהי דמוקרטיה ; פרק ב יעסוק בשאלת ההצדקה של הדמוקרטיה על ידי דיון ביקורתי בכמה הצדקות מקובלות לסמכות הלגיטימית של הדמוקרטיה — מטרתו תהיה לדון בתשובות אחדות שהוצעו לשאלה מדוע דווקא דמוקרטיה ; פרק ג יציע את השלטון העצמי המשותף כהצדקה הטובה ביותר לסמכותה של הדמוקרטיה ; פרק ד יישם ויפתח את הדיון מתוך התמקדות בשאלת זכויות היסוד , חובות אזרחיות ומוסד הביקורת השיפוטית ; פרק ה יזהה שני קשיים מהותיים הרובצים לפתחה של הדמוקרטיה בישראל .
|
|