|
|
עמוד:9
מבוא במשך אלפי שנים היה לימוד ספרי המקרא נחלתם של מאמינים , אשר קראו ולמדו אותם ככתבי קודש שמקורם אלוהי . ללימוד זה , למסקנותיו ולתוצאותיו , נודעה חשיבות רעיונית ומעשית עצומה . במהלך הדורות , התגבשה השקפת עולם הגורסת שלימוד זה כרוך במחויבות מוחלטת של הלומד לשלמותו של הטקסט הנתפס כקדוש , וככזה הוא אמור להיות נטול פגמים העשויים לאפיין כל חיבור אנושי . כבר במקורות חז " ל ובכתבי חכמי ימי הביניים ניתן למצוא ביטויים של חשיבה ביקורתית לגבי חיבור ספרי המקרא כגון בפירושי הראב " ע , ר ' יהודה החסיד ועוד , אך לא היה בניצנים אלה כדי לערער את עיקר הנחות היסוד של המסורת ביחס לספרי המקרא , למוצאם , להיווצרותם ולמסירתם . הופעתו של המחקר הביקורתי של המקרא במאה השמונה עשרה גרמה לזעזוע בעולם המסורתי של לומדי התנ " ך . לראשונה נעשה שימוש שיטתי בכלים מחקריים מדעיים בגישה אל המקרא . לראשונה הוצגו גישות ומסקנות שיטתיות בנוגע לחיבורו של הטקסט — גישות שסתרו את הנחות היסוד התמימות של הלומדים בני כל הדורות שקדמו לכך . חידוש זה חייב התמודדות של המאמינים , שנחשפו לכוחו של המחקר המקראי והבינו את האתגרים שמחקר זה מציב לפתחם . המאמינים הנבוכים התמודדו עם אתגרים אלה בדרכים שונות . חוגים מסוימים בחרו להתעלם מממצאי המחקר , או לבטלם מכול וכול , תוך הטלת דופי בעולם המדע וזלזול במחקר המדעי בכללותו . אחת מתוצאותיה הקשות של התגובה השמרנית הקיצונית הזאת לאיום ולאתגר היתה השלילה הגורפת את ההשכלה והקמת חיץ בין הפלג של היהדות שנודע לימים בשם היהדות החרדית לבין העולם התרבותי שמסביב , בלי כל רצון או יכולת להבחין בין הטוב והרע שבו . מן העבר השני התבצרה הגישה שלפיה נאורות והשכלה מחייבות את עזיבת הדת , או לכל הפחות רפורמה משמעותית שלה . דגם שלישי של התמודדות , שהתפתח בעיקר במרכז אירופה במאה התשע עשרה , בחר ללמוד את ממצאי המחקר , לברור מתוכו את מה שניתן לדעתו לקבל מבחינה אמונית , ולשלול את הטענות שנראו סותרות את האמונה כפי שהגדירו אותה הם עצמם , בכלים של המחקר . דוגמת מופת לדרך פרשנות שכזאת ביקש להציב הרב דוד צבי הופמן בפירושיו לתורה ובכתביו האחרים . לגישה זו היו תומכים לא מעטים , אך היא ספגה ביקורת משני כיוונים : העולם החרדי התנגד לכל מגע עם ההשכלה והמדע , והעולם המדעי חשד ביושרה האינטלקטואלית של מי שניגשים לפרשנות המקרא עם דעות קדומות אמוניות המצמצמות את חופש החקירה . דגם ההתמודדות הזה , של קבלה מוגבלת של ממצאי המדע תוך דחייה של ממצאים שאינם מתיישבים עם הנחות אמוניות , הולך ומתרווח בהוראת התנ " ך בחוגים דתיים מודרניים גם בזמננו . דגם רביעי , שלא בא עדיין לכלל ביטוי נרחב בתוך הציבור האמוני , אף שיש לו מהלכים חשובים בדורות האחרונים בין הוגי הדעות ובקרב אנשי מדע דתיים , הוא דגם המוכן להודות בתקפותן של השאלות . לצד קבלת השאלות שמציב חקר המקרא מקבל דגם זה גם את הנחות היסוד הרציונאליות הנדרשות כדי לענות לשאלות הללו , מבלי לראות בכך ערעור של האמונה בה ' , בקדושת המקרא , ובמחויבות לקיום המצוות ולהלכה . גישה זו אינה עוסקת באופן ישיר בביקורת המקרא אלא מניחה מראש את האפשרות לעסוק במחקר המדעי מבלי להטיל הגבלות על המסקנות שמותר להגיע
|
|