|
|
עמוד:12
פתח דבר בספרה " בימי כליון ומרד ' / מספרת צביר לובטקיז כי בדצמבר >* 193 נפרדה מחבריה שנותרו בתנאי מחתרת בשטחים שסופחו לכרית המועצרת ; " עלי הוטל לעבור לשטחי הכיבוש הגרמני - האוכל לחיות שם תחת ערל הנאצים ? עור בימים הראשונים לכיבוש סיפרו כיצר הם מתעללים ביהודים , מכים והורגים בהם וכעיקר משפילים אותם " , האוכל לעמוד בכל אלה ? ... " היה זה מעשה שתבע אומץ לב , נחישות החלטה והקרבה , שתי נערות אחרות שהתלבטו קשות כאותם לבטים אף הקדימו את צכיה בדרכן לשטח הכיבוש הגרמני : םרומקה פלוטניצקה מדרור פרייהייט רטוסיה אלטמן מהשומר הצעיר . טוסיה יצאה בשליחות תנועתה מהריכוז החלוצי בווילנה , שבה לווארשה שממנה נמלטה שבועות מיספר קודם לכן ונודעה כשליחה רקשרית בתנועתה . נושא השליחות שקישרו בין הגיטאות ריתק אותי ום דרתי נפלה על טוסיה אלטמן כאחת הבולטות בהן ובמיוחד בשל נכונותה לשוב לווארשה הכבושה , עד מהרה התבהר לי כי טוסיה היתה אישיות מרכזית בתנועת השומר הצעיר בפולין בימי המלחמה ומתמיהה העובדה כי עד כה לא תועד כמלואו פועלה של רמות מרתקת זו . בוכררן הלאומי שאינו נוטה לשמר ולאמץ שמות רכים נשתמרה בצדק דמותו של מרדכי אנילביץ כמפקדו ההירראי של מדר גיטו וארשה . לעומת זאת בדחקו שמות חבריו להנהגת תנועתו ער למרר והבולטים שבהם טוסיה אלטמן , יוסף קפלן , שמואל כרסלב ואחרים - רק בקיבוץ משמר העמק , בפינת ה " יזכור " לשואה , חקוק באבן לזכרון פסוק ממכתבה האחרון של טוסיה : " ישראל גורע לעיני ואני פוכרת יריים ואיני יכולה לעזור לו " . * ודמותה שמורה כלבות חבריה וזכורה לכל מי שהכירה . העבודה שלפנינו נעשתה אולי קצת באיחור . מיספר החברים הזוכרים את טוסיה והיו עימה בתקופה זר או אחרת הולך וקטן . וגם המעטים מלוחמי גיטו וארשה ששרדו מיספרם פוחת והילך . בגלל תחושת " השעה האחרונה " רכמאמץ לחשרף כל מידע , אותרו רבים מבין חבריה של טוסיה מתקופרת שונות בחייה ואלו העידו כפתיהית רבה . המרואיינים הקפידו בדרן " כלל להישאר בתחום העובדות ונמנעו מקביעות פסקניות כאשר לא בטחו בזכרונם . פה רשם היר עדויות סותרות בפרטים ולא תמיד קל היה להכריע איזו ערות לקבל לפי שחסרה דוקומנטציה מסייעת .
|
|