|
|
עמוד:14
על תערוכתו של עודד אברמובסקי עיוורונו של הגרזן בועז ארד עודד אברמובסקי " בוקר טוב , מר אברמובסקי" אוצר : בועז ארד גלריית המדרשה , הירקון , 19 תל אביב ספטמבר 2016 תערוכתו של עודד אברמובסקי , " בוקר טוב , מר אברמובסקי " , מציגה נגיעות מתוך גוף עבודות , שהצטבר במשך כשלושים שנה . העבודות מתפרסות על פני מגוון טכניקות , מצעים ונושאים , מהמרחב האינטימי אל הפוליטי , דרך האמונה בציור והספקות שמעלה אמונה זו . במבט ראשון העבודות משדרות תמימות ורוגע , אך פני השטח מתעתעים . מתחת לחזות השלווה נעים כוחות טקטוניים עצומים . גושים מנטליים , כמו יצר , אימה ודחף לאלימות , מתנגשים זה בזה , מתמזגים זה עם זה או חולפים זה לצד זה , מתחככים ומתיזים ניצוצות . תחת מסווה של שליטה שולח אברמובסקי יד אל תוך הקרביים הרוחשים של הלא - מודע ובוחש . על פני השטח – שלווה . האיפוק , האירוניה והעדינות מלטפים את משטח הציור , ורק רמז בתוך הדימוי או היחסים הנוצרים בחלל קורעים בהם חורי הצצה . יכולתי לכתוב על חמלה או על עדינות או על הומור או על תחבולות אירוניות , החושפות מנגנונים מנטליים ותרבותיים חבויים , אבל אני מגביל את עצמי ומתבונן כאן באופן שבו מופיעה אלימות כחוט שני ארוג בחלל , דבוק לקירות הגלריה . זוהי אלימות נטולת שם . אלימות כשלעצמה . אלימות שאין לה מניע , למעט מימוש של פוטנציאל . מוסטת מכל דבר העשוי להיראות קונקרטי . התערוכה מנסה לתאר את האלימות בדומה לאביזרי קדושה , המנסים לייצר את מושג האל , לייצר לו נוכחות בעולם . הדימויים הקונקרטיים מייצרים הפשטה של האלימות כמושג מצטבר . היא מופשטת משום שהיא מנותקת מהסיפור המחולל אותה . לפעמים היא קיימת רק בדמיונו של המתבונן . היא טמונה בציורי הנוף ובדיוקנאות , בציורי הפרחים והחללים הפנימיים של הבית , לא כפוטנציאל אישי . אברמובסקי אינו מסתמן כאן כמי שהאלימות טמונה בתוכו כקפיץ דרוך . האלימות היא מה שמסתתר מעבר לפינה . האימה מפני מה שמסתתר מעבר לפינה . מפני חוסר האונים , מהפוטנציאל הקטלני של הרגע הבא , מהפגיעות הפריכה של העור . היא יכולה לבוא מבחוץ – בהרף של הנפת הגרזן , או מבפנים – במהלומה של התקף לב . היא יכולה לבוא באטיות של מה שהזמן עושה לגוף – האלימות של הקמילה . האלימות של הבית הריק , של הקיר או של קו על פני שטחו של נייר לבן . שנים של עבודה ללא חשיפה יצרו איכות אינטימית לעבודות . זהו דיאלוג פנימי , שהאפשרות של קשב מן החוץ אינו נראה לו אפשרי . אלו הם דברים , שאדם עושה קודם כול בשביל עצמו , והעבודות משדרות אמינות ותחושה של הצצה מעבר לכתף . בפרגמנט מתוך מחברות האוקטבו כותב קפקא : " הרע יש שהוא מפתיע . לפתע הוא הופך פניו ואומר : ' לא הבנת אותי ' , ואולי אמנם כן הוא . הרע לובש את צורת שפתיך , מניח לשיניך לנשוך בו , ובשפתיים החדשות – אף אחת מן הישנות לא התרפקה על חניכיך בצייתנות כזאת – אתה מבטא , לתדהמתך – אתה , את המילה הטובה " . ✦ 1 פרנץ קפקא , מחברות האוקטבו , תרגום : שמעון זנדבק ( תל אביב : עם עובד , , ( 1998 עמ ' . 32
|
|