|
|
עמוד:11
לשד ירת קודאם בשל ההפגנה ההמונית שעמדה להיערך שם נגד המבצע הצבאי בגדה המערבית . באותם ימים עוד לא היו ישראלים רבים בבירת גרמניה החדשה - ישנה . לא ממש חששתי שיאונה לי רע . כבר חוויתי מצבים מסוכנים בעבודתי העיתונאית . לכן החלטתי להתעלם מהאזהרה ויצאתי לראות את ההפגנה , מבלי להיות מוכן כלל לחוויה הנוראה שהמתינה לי . המחזה שנפרש לעיני בשד ירה הראשית של ברלין המערבית זעזע אותי . חשתי כאילו הועברתי במנהרת זמן אל שנות השלושים של המאה הקודמת . איני בטוח שתחושה זהה היתה מתעוררת בי לו הייתי רואה אותה הפגנה במקום ובתפאורה אחרים . אך היא התקיימה בלב בירת גרמניה , בסדר ובארגון מוחלטים , תחת שמירה הדוקה של השוטרים המחויכים , לקול קריאות השטנה והמוות , שהושמעו בעיקר בערבית . המפגינים הגרמנים , רובם ממפלגות ומתנועות שמאל למיניהן , נתנו ביטוי לזעמם על ישראל באמצעות מסרים בעלי תוכן קיצוני פחות . השוטרים והמוחים הגרמנים לא הבינו את הסיסמאות בערבית שהושמעו לידם . זה היה גם ההסבר הרשמי שניתן לי כשביררתי מאוחר יותר עם הרשויות המוסמכות כיצד אפשרו לאירוע הסתה שכזה להיערך , מבלי לדרוש מהמארגנים להפסיק לאלתר את הקריאות להרג יהודים . כעבור שבועיים , לאחר שהפלסטינים הפיצו ברחבי העולם ידיעות על טבח שבוצע לכאורה בעיר ג ' נין במסגרת " חומת מגן " , נערכה הפגנה אנטי - ישראלית המונית נוספת בשדירה הראשית של מזרח ברלין , אונטר דן לינדן . המפגינים הגרמנים , שיצאו מאלכסנדרפלאץ וצעדו לעבר שער ברנדנבורג , נשאו הפעם כרזות שהאשימו את ישראל בקיום " מלחמת השמדה נגד העם הפלסטיני " . מהמדרכה שעליה עמדתי , בשולי האירוע , הבחנתי בקבוצת צעירים ערבים משולהבים , חלקם נושאי דגלים של תנועת חיזבאללה הלבנונית , שהתנתקו מטורי המפגינים ופנו לעבר שוק אמנויות קטן הפועל בסופי השבוע על גדת נהר השפרה , לא הרחק מהקתדרלה הראשית של ברלין .
|
|