|
|
עמוד:13
פרוץ . על כל מקרה , לא מתפקידנו ( לא אותנו יאשימו !) לצמצם את שאלת האנושיות , שכן אין לטעות , השאלה אודות פוסט אנושיות היא בהכרח תמונת מראה של השאלה אנושיות מהי . במילים אחרות , כל מי שמתיימר להגדיר מהו פוסט אנושי , צריך ראשית להגדיר מהו אנושי . ואכן , נראה שלא מעט כותבים פנו להתמודד דווקא עם השאלה השנייה . כאמור , הגם שמדובר בתמונת ראי , השאלה בוודאי אינה אותה שאלה , והתשובות , בהתאם , שונות אף הן . אבל יש גם מחירים להתעקשות לא להגדיר , לא לומר מה כן ומה לא . קוראים שונים יחושו שנושאים רלוונטיים נותרו בחוץ , בעוד נושאים אשר לדעתם הם חסרי כל חשיבות לתחום קיבלו מקום נכבד ואולי אף נכבד מדי . אין בכוונתנו להתנצל , אלא רק לומר שספר זה נערך בידי שתי מכונות שהן , לפני הכול , בני אדם , וכמו שמאיר אריאל כותב בשירו " בתור לשיקוף ריאה " : " בתור בן אדם אני יכול [ ... ] אבל בתור בן תמותה / בתור בן תמותה אני עלול להיות / קצת לא בן אדם כדי שאוכל עוד קצת לחיות . " אם כן , אנחנו הננו בני תמותה – אכן , מוזר לכתוב דווקא את המילים האלו בפתח הדבר של הספר הנוכחי . ובכותבנו אותן אולי מתבהרת נקודה שאנחנו מבקשים להצביע עליה : במובן מסוים הספר הזה מתמודד עם שאלה בנאלית לחלוטין – שאלת המוות הצפוי של כולנו . הספר מחולק לשני שערים . אם השער הראשון עוסק בשאלות הנוגעות לממשק אדם מכונה , דהיינו לגבולות הטכנולוגיה מצד אחד ולגבול הביולוגי מצד שני ( כלומר במי ניתן להכיר כ " בן אנוש " ) , הרי שהשער השני עוסק בשאלות שניתן להגדיר אותן כהומניסטיות יותר . חלוקה זו חוטאת כמובן למורכבותו של הנושא , שכן , כפי שניתן לראות ברבים מהמאמרים , מדובר לא פעם בשני צדדים של אותו מטבע . במובן זה , השער הראשון נוגע בשאלה " האם ניתן לייצר חיי אלמוות דרך הממשק אדם מכונה ? " ואילו השני עוסק בשאלה " כיצד לחיות בעולם שנותן תחושה של זרות וניכור , בעידן שבו הכול אמנם אפשרי אבל בה בעת ברור לכול שמאוחר מדי ושהמאמץ לא שווה את 1 במילים אחרות , אנחנו מודעים לכך שאולי ישנם נושאים " חשובים " שנותרו מחוץ לאסופה זו , אבל אנו גם מודעים לצורך לשרטט גבול ולהגיד " עד כאן " , כי כל נושא חדש וחיוני לכאורה שעלה במהלך העבודה ולא מצא את דרכו אל בין דפי הספר הזה – והיו לא מעט כאלה – פתח מיד באופן אינהרנטי ספקטרום נוסף של תת נושאים .
|
|