|
|
עמוד:11
פתח דבר עמיחי שלו ויוחאי עתריה בשנים האחרונות גובר העיסוק במושגים " לא אנושי " , " פוסט אנושי " , " טרנס אנושי " וכיוצא באלה . חוקרים ומוסדות אקדמיים ותרבותיים עושים שימוש במושגים אלו ובדומיהם בכל סוגי השיח הנוגעים לחברה האנושית – כל גוף ידע בהתאם לקטגוריה אותה הוא מייצג ובהתאם להשקפת עולמו ולנטיותיו . אולם , למרות העיסוק ההולך וגובר בנושאים אלה , בבואנו לומר דבר בעל משקל בנוגע להם דומה שאין לנו על מה להישען , ועלינו להתחיל מבראשית , מהגדרת הבסיס , ממענה לשאלה מהו בעצם הפוסט / טרנס אנושי . רק לאחר מכן נוכל לשאול מה רלוונטי לשיח ומה לא . וכך , כל חוקר מתחיל מנקודת פתיחה משלו , מתוך השאלה המחקרית שהוא שואל , ומתלבט כיצד לתקוף את הנושא ולכתוב עליו באופן כזה שמחד גיסא יחדש משהו ומאידך גיסא יתכתב עם הספרות הקיימת בתחום . מי שניגש לכתוב על נושא זה שואל את עצמו לא פעם כיצד להגדיר ספרות זו . הרעיון ליצור ילקוט מאמרים בנושא תרבות פוסט אנושית התעורר בנו לפני כשנתיים . בתחילת הדרך פיזרנו לא מעט רעיונות וכיוונים אפשריים לכתיבה , משום שהתקשינו להגדיר גבולות ברורים לתחום . במילים אחרות , התקשינו ליצור מבנה כולל לספר ממבט על , כזה שיאפשר לנו לקבוע מה צריך להיות " בפנים " ומה צריך להישאר " בחוץ " . ואמנם , רוב הכותבים והכותבות ביקשו מאתנו תחילה שנצמצם את התחום ונגדיר עבורם את גבולות הגזרה , כך שלא יאבדו במרחב העצום של הנושא . לא פעם עמדנו חסרי אונים בפני דרישה זו . כעת , כשסוף סוף אנו אוחזים בידינו במוצר שניתן לדפדף בו ולהריח אותו ( ובעת הצורך אף לשרפו ) , אנו מבינים שההתבטלות הכפויה , שנבעה מחוסר אונים ומבורות בריאה , הייתה – לפחות במובן מסוים – גם היתרון הגדול שלנו . יצאנו למסע אינטלקטואלי ללא יעד מוגדר , בדרך עקלקלה , מפתיעה ולעתים אף מייאשת , אבל בעזרתם של
|
|