|
|
עמוד:13
מנהיגות אמיצה שמוכנה לקבל החלטות קשות , כמו בגין בפינוי חצי האי סיני ב - 1982 במסגרת הסכם השלום עם מצרים שנחתם ב - , 1979 רבין בהסכם אוסלו ב - , 1993 ברק ביציאה מלבנון ב - 2000 ושרון בהתנתקות מעזה ב - . 2005 ואולם צעד של פשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון - שאין ספק בהיותם חלק מן המולדת ההיסטורית של העם היהודי - הוא מהלך דרמטי וקשה מן הצעדים הקודמים , שיפגע בעצבים הרגישים ביותר של החברה בישראל , ולשם מימושו לא די יהיה במנהיגות בלבד , אמיצה ונבונה ככל שתהיה . במישור הפנימי - כל תוואי גבול , בין כזה שיושג בהסכם , כתוצאה ממשא - ומתן , ובין כזה שייקבע עצמאית וחד - צדדית על - ידי ישראל , יחייב לפנות התנחלויות ובהן עשרות אלפי תושבים , תוך שמירה על הגושים הגדולים ובהם רוב רובם של המתנחלים . יהיה צורך לקלוט את אלו מהמתנחלים שישובו אל גבולות מדינת ישראל , כפי שייקבעו , בין בהסכם ובין בהיעדרו . יש להיערך כך שצה "ל יישאר במקומות שנפנה ובבקעת הירדן עד שהאחריות הביטחונית תעבור לגורם שיהיה מקובל על ישראל . מדובר בהיערכות לאומית כוללת , אחראית וזהירה : תכנונית ופיזית , אזרחית וביטחונית , שבמהלכה יתקיים דיאלוג פנים - ישראלי , לשם ההכנה ההכרחית של הציבור ושל התשתיות הלאומיות . ואולם כל מי שמוצא היגיון בדברים אלה , חייב להשיב ביושר גם על כך : כיצד למנוע קרע עמוק בעם עקב חלוקת הארץ ? כיצד ניתן יהיה להימנע מעימות אלים בעקבות פינוי של עשרות אלפי מתנחלים ? איך להימנע מהידרדרות למלחמת אזרחים עקובה מדם , מצב שעלול להביא לפיצול ואף להתמוטטות של הישות המדינית היהודית ? שאלות אלה עומדות במוקד הספר הזה . שליטתה של ישראל בשטחים הפלסטיניים , כעת כבר בשלהי העשור החמישי שלה , אינה מוסרית , אינה תואמת את האתוס היהודי , אינה בטוחה ואינה לגיטימית . היא מפלגת . היא מזיקה למדינה מבית ומחוץ . היא פוגעת בביטחון הלאומי . היא מובילה את הציונות המדינית בפרט , ואת המפעל הציוני בכלל , אל סיומם . אסור לתת לזה לקרות . אם נשנה את המציאות הזו , זה יהיה מפני שהדבר טוב לנו כישראלים וכיהודים . אם יהיה טוב גם לפלסטינים , מה טוב . הלוואי . על ישראל לחתור לשם בכל מקרה . במישור האזורי - על ישראל להידבר עם ראשי מדינות מובילות בליגה הערבית , ובראשן מצרים , בדבר נכונותה העקרונית לחדש את המתכונת
|
|