|
|
עמוד:12
הוא הדין ב ' חמישתם ' . ז ' בוטינסקי כתב את הנוסח הראשון של הרומן — לכאורה סיפור זיכרונות ' מתוק ועצוב ' מימי הנעורים העליזים באודסה היהודית של המעמד הבינוני המבולל בעשור הראשון של המאה העשרים ( המחבר עצמו הגדיר במכתב לזלצמן : ' תקופת הרוסיפיקאציה האחרונה במעמד הגילדה השניה של עמך הנכבד ' — ( לשם פרסום בהמשכים ב ' ראסזווייט ' בשנים . 1934 - 1933 באותם ימים נקלעה התנועה הפוליטית שבראשה עמד למשברים פנימיים וחיצוניים קשים ביותר . מצד אחד גבר המתח בינה לבין תנועת העבודה הציונית והגיע למדרגת מלחמת אחים . אחרי רצח ארלוזורוב , בשנת , 1933 נרדפו חברי התנועה בארץ , והמנהיגות בארץ ובגולה ריכזה את כל כוחותיה בהדיפת ' הבייליסיאדה החדשה ' ( עלילת דם בנוסח פרשת מנדל בייליס . את צירוף המילים טבע אורי צבי גרינברג , ( הדלגיטימציה באמצעות האשמה לא מוכחת של פעילי התנועה כאילו הם ביצעו את הרצח . מצד אחר נוצר פילוג פנימי בתנועה עצמה . לאחר כישלונה בכיבוש ההנהגה הציונית בקונגרס השבעה עשר ( 1931 ) החלה להבשיל בה הנטייה לפרוש מן ההסתדרות הציונית העולמית ולהקים ארגון עצמאי . נטייה זו נתקלה בהתנגדות תקיפה של כמה מן העסקנים הוותיקים , והחל מאבק פנימי בין ה ' מקסימליסטים ' ל ' מתונים ' שחייב את ז ' בוטינסקי במאמצי תיווך ופישור לא פוסקים . כך כתב את הרומן הנינוח לכאורה ושטוף ההומור בימים קשים ומתוחים מאוד . את הנוסח האחרון שלו עיבד וליטש בדיוק לאחר שפרשו הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית העולמית וייסדו את הההסתדרות הציונית החדשה שלהם . ז ' בוטינסקי לא הרפה ממנו על אף הקרע בתנועתו ( כמה עסקנים רביזיוניסטים בראשותו של מאיר גרוסמן נמנעו מן הפרישה והקימו גוף פוליטי משלהם במסגרת ההסתדרות הציונית הוותיקה ) והחרפת המתח בין ה ' קיצונים ' ל ' מתונים ' גם בגוף 7 במכתב לשלמה זלצמן ( אף הוא בן אודסה ) מ 15 ביוני 1935 כתב : ' לבני אודסה יהיה מתוק ועצוב לקרוא את הספר ' , איגרות ז ' בוטינסקי , י ( , ( 1935 עמ ' . 138 8 מכתב מ 19 במרס , 1935 שם , עמ ' . 58 9 ראו מאמרו ' ארום די קאלוזשע בלוט — די נייע בייליסיאדע ' , די וועלט , ווארשה , 17 . 8 . 1933 עמ ' . 14 - 11
|
|