|
|
עמוד:10
. 7 עובדים יכולים להעלות רעיונות בעלי ערך שיתרמו לשיפור תהליך הייצור , אולם הם יעשו זאת רק אם יתייחסו אליהם כראוי . הניהול התובעני בא לידי ביטוי בהפעלת לחץ על העובדים ואיומים בפיטורים כדי להגביר את התפוקה במקום לעודד את העובדים , לעזור להם להתמקצע ולתגמל אותם בהתאם . מאז נכתבו הדברים האלה חלפו כבר מאה שנים , אך הדרך שהתווה נכונה ורלוונטית גם היום . אולם לטיפוח משאבי האנוש בפירמה יש לא מעט עלויות . צריך למצוא את העובדים המתאימים לפירמה , להשקיע משאבים בהכשרתם , לתגמלם בהתאם וליצור סביבת עבודה כזו שהעובד לא ירצה לעזוב . מנהל משאבי האנוש , האחראי לתחום זה בפירמה , חייב לבחון כל הזמן את התועלת שהפירמה מפיקה מהשקעה במשאבי האנוש מול העלויות הכרוכות בכך ולקבל את ההחלטות הכלכליות הנכונות . לשם כך חייב מנהל משאבי האנוש להכיר גם את המניעים להחלטתו של העובד להתחיל לעבוד בפירמה , את המניעים הקובעים את התנהגותו בזמן שהוא כבר מועסק בה ואת המרחב החיצוני שבו הפירמה פועלת , דהיינו את שוק העבודה . שילובם של מרכיבים אלו יוצר את תחום כלכלת משאבי האנוש — התחום שבו עוסק ספר זה . הספר דן בשלושת הנושאים שבהם עוסק מנהל משאבי האנוש בפירמה — כלכלת העבודה , ניהול משאבי האנוש והכלכלה הניהולית — יוצר שפה משותפת בין כל הנוגעים בדבר ומאפשר הבנה בין מנהל משאבי האנוש ושאר המנהלים בפירמה . בחינתו של השילוב בין שיקולי הפירמה , התנהגות העובדים והתנאים בשוק העבודה עשויה להסביר תופעות בשוק העבודה שלכאורה אינן מובנות , כמו למשל : א . מדוע מובטלים שמחפשים עבודה דוחים הצעות עבודה ומעדיפים להישאר מובטלים ? ב . מדוע שכר העבודה במשק אינו יורד למרות האבטלה המתמשכת ? ג . כיצד ייתכן מתן שכר שונה לאנשים שמבצעים עבודות זהות ? ד . מדוע יש פירמות המשלמות שכר על פי ביצועי העובד ופירמות המשלמות שכר קבוע ? ההסברים לכל אלו ולתופעות רבות נוספות טמונים בכלכלת משאבי האנוש . הספר מתחלק לשני חלקים . הראשון עוסק בעובד , כלומר בפרט , ומוצגים בו במפורט שיקוליו של הפרט והחלטותיו לגבי השאלות אם לצאת לעבודה וכמה זמן להקדיש לה , לגבי תהליך חיפוש העבודה , לגבי בחירת המקצוע ולגבי מידת ההשקעה בכישורי העבודה שלו . כפי שכלכלנים נוהגים , כל נושא מוצג בנפרד ( בהנחת , ceteris paribus כלומר שאר הדברים קבועים ) , אולם קיים בוודאי קשר בין כל ההחלטות הללו . למשל , על פי השנתון הסטטיסטי לישראל לשנת , 2013 בשנת 2011 מנהלות עבדו בממוצע 43 . 2 שעות בשבוע , לעומת 31 . 5 שעות שבועיות בלבד שעבדו נשים בעבודה לא מקצועית . שכר הברוטו הממוצע עמד על 70 . 50 שקלים לשעת עבודה של מנהלת לעומת 25 . 40 שקלים לשעת עבודה של עובדת לא מקצועית . אצל הגברים ההפרשים בשעות העבודה אמנם היו קטנים יותר — 49 . 7 שעות בממוצע למנהל לעומת 41 . 0 שעות לעובד לא מקצועי — אולם פערי 3 שימו לב כי אין מדובר כאן באנשים שאינם מעוניינים לעבוד כלל : אנשים כאלו אינם נחשבים למובטלים . מדובר כאן באנשים המחפשים עבודה ומסרבים להצעת עבודה שקיבלו .
|
|