|
|
עמוד:11
שרון וייל קוראת תיגר על מה שהיא מכנה " פיקציית הקו הירוק " – אותו קו דמיוני המפריד בין פה , ישראל הדמוקרטית , לשם , המדינה הכובשת , אשר לדבריה הינה פיקציה משפטית המאפשרת למדינת ישראל להיות ריבון דמוקרטי בתוכו וגוף כובש הכפוף לדיני הכיבוש הבינלאומיים מחוצה לו – היכן שהריבון והמחוקק הוא הצבא . היא מנתחת ומפרקת פסיקות של בג "ץ וביטויים כמו " צרכי ביטחון " , " רווחת האוכלוסיה המקומית " , " מידתיות" ועוד , דווקא בתקופתו הנחשבת " ליברלית " , ומראה כיצד נוצרו למעשה שתי מערכות משפטיות נפרדות בלי לבחור בסיפוח דה יורה , ובלי שהמערכת שנוצרה תיתפס מפורשות כאפרטהייד . כיוון שבתי משפט מקבלים החלטות לגופו של כל תיק , בלי לאכוף מדיניות כוללת , השפעתם הפוליטית כמעט ואינה מורגשת . אך לדבריה , לאחר שהחלטה משפטית מנותחת ומועברת להקשר הפוליטי הייחודי שלה , נחוץ לפענח את הקו הפוליטי הכללי של בית המשפט באמצעות קריאה של החלטות שונות זו בצד זו ובחינת מדיניותו של בית המשפט בטווח הארוך . עבודתו השגרתית של בית המשפט , לאורך תקופה ממושכת , היא שתחשוף את אופיו האמיתי . היא מראה כיצד הסרת תווית הקולוניאליסטים מהמתנחלים והצגתם כיהודים , והסרת התווית הלאומית מהפלסטינים והתמקדות בזהותם כערבים , מוציאות אותם מההקשר המשפטי והפוליטי של הכיבוש . ובכך תורם בג " ץ , שהוא אבן פינה בכל משטר דמוקרטי , להנצחת הפער בין הנורמות המשפטיות החלות בתוך הקו הירוק לבין אלה שבשטחים הכבושים . דוד רונן מבקר את בג " ץ גם הוא , אך מכיוון אחר . הוא בוחן במבט ביקורתי שני פסקי דין הנוגעים לחופש הביטוי והמשמשים בעיניו מקרי מבחן ליכולתו של בג " ץ לתפקד בתנאי לחץ : פסק הדין בעניין המפקד הלאומי ( 2003 ) ופסק הדין בעניין בוגרי התיכון ( , ( 2011 שניהם נוגעים בזכויות המיעוט הערבי . לדעת רונן , בשתי העתירות הללו הופעלו שתי דוקטרינות שונות באופן בלתי סביר הנוגד את תכליתן הנורמטיבית , כדי להצר את מרחב חופש הביטוי הפוליטי שנחשב לבן יקיר בשדה חופש הביטוי ושזכה להגנה החזקה ביותר בפסיקה . בעניין המפקד הלאומי הופעלה דוקטרינת ההגינות ( fairness doctrine ) כדי לדחות עתירה שתקפה את חוקתיותם של כללים האוסרים באיסור גורף שידור פרסומות " פוליטיות " . בעניין בוגרי התיכון הופעלה דוקטרינת הבשלות ( ripeness doctrine ) כדי לדחות עתירה לבחינת חוקתיות החוק המגביל מתן ביטוי ליום הנכבה על ידי גופים ממומנים ציבורית . הפער בין הרטוריקה שהנהיג בג " ץ בנושאי חופש הביטוי הפוליטי לבין התוצאה בשתי העתירות
|
|