|
|
עמוד:
אין סוף לאבנים שיש לדרדר במה המשורר אדוניס ( עלי אחמד אסבר ) מבכה את מר גורלם של הערבים עם הופעת דאע ” ש , שהצליח להשתלט באכזריות רבה על חלקים נרחבים של עיראק וסוריה . הפעם הוא עושה זאת תוך ניהול דיאלוג עם ידיד , בעודו שוטח בפניו בצורה סוריאליסטית את המציאות העולמית העגומה בעידן המודרני . זו נראית בעיניו כ ” לול ענק לגידול תרנגולות ” שבו דאע ” ש שוחט והורג כל מי שנקרה בדרכו . להלן קטעים מתוך הפואמה תרגם : צבי גבאי | מחבר ספר השירה “ האימפריאליזם היפה ” ; שגריר ישראל באירלנד , לשעבר ילדים נולדים כמו תרנגולות . הם גדלים , חיים ולומדים כתרנגולות . אחר כך , ביום וברגע מסוימים , מסיבה זו או אחרת , תוך כדי השתתפות במשתה פוליטי או במצעד צבאי , הם נשחטים כתרנגולות . זהו עידן הלול הענק לגידול תרנגולות , מניו יורק ועד פשאוואר , דרך הים האדום שהחל להשחיר . החוות בלול שונות אך הן ללא גבולות . צורות הגידול בהן אף הן שונות . זהו עידן האטום והטכנולוגיה – עידן התרנגולות ! האם האדם בעידן הזה רוצה להתמרד בזרע אבותיו ? האם הוא שואף ליצור שושלת חדשה ? שושלת המכונות בתמונות אנושיות , או בני אדם בתמונות ממוכנות . איננו זקוקים לידיים עובדות , לבד מאלה הצבועות בדם , או שהן נוטפות דבש . לא נזדקק ללב ולכליות , בין אם פועמים או חומלים במצודות השנאה או באוהלי האהבה . לא נזדקק לעיניים כי הרואה יהיה כמי שאינו רואה . קרוב לוודאי לא נצטרך להתבטא , כי הלשונות כולן יהפכו לממוכנות או עיליות , חוזרות על אותו דיבור , מתחילתו ועד סופו . לדיבור עצמו ולפירוש שלו לא תהיה משמעות . אוי ואבוי , נראה שהאדם באמת הוא האויב הראשון לאדם . *** שד מחזיק בגולגולת אדם היושב על כסאו מתחת לעץ , הדומה לעץ הזקום * , מלטף את צווארו בעדינות , ושומע קול במרומים : “ מחר או בעוד שניות , יוכרע העניין . השחיטה היא אומנות , חותכת ראשי אדם כראשי בצל . בשקט . בטכניקה גבוהה . כאשר הדם נשפך ... על מגפי הצבא , משקה צלול נמזג בקיבת העידן ” . * עץ שאת פריו המר אוכלים בגיהינום *** למה אתה נועץ מבטך בי ? כיצד אדע לאן יתעופף גופך ? איש לא יתעניין היכן גופתך תהיה . במעמקי האדמה או תחת כיפת השמים , או תחת הכוכבים ששר עליהם אמראו אל קייס , ** או השדים הטורפים שנשאו תחת בית שחים כוח , או על מפתן הבוקר שהבטיח לך את לילך הארוך . ** משורר ערבי קלאסי *** מדוע אתה חוזר ושואל : כיצד הורגים אדם שאין אפשרות לשחזרו בתודעתו ובצורתו . כיצד הורגים בן אדם בזדון בביתו או ברחוב , או כיצד מתחשק לבן אדם להתפוצץ ולקחת אחרים עמו ברסיסים ? או כיצד שוחט אדם אדם הדומה לו בצורתו , כפי ששוחט טלה מיואש , ולאחר מכן יתענג על ידי הנחת ראשו על חזהו , כאילו מדובר באמנות מודרנית המוצגת במוזיאון ההרג העולמי ? או כיצד אישה מוצגת בכלוב , כאילו הייתה תרנגולת , ונמכרת כתרנגולת ? למה אתה חוזר ושואל וצוחק : מהו תפקיד השירה בכל מה שקורה ? והאם יש מעמד לשירה בעולם הערבי ? כידוע כל משורר ערבי הוא חלק מתופעה מדינית אידיאולוגית . מחמוד דרוויש , למשל , הוא משורר אהוב ומפורסם בעולם הערבי , אך הוא נזכר רק בהקשר לבעיה הפלסטינית . הוא איננו נזכר , אפילו אצל אלה האוהבים אותו ולומדים אותו , כיוצר עולמות אומנותיים חדשים , יפים ומלאי חכמה . הזמרה אצל הערבים היא בעלת חשיבות , הנאה והתרגשות גדולים , בעוד השירה הנאתה משנית . *** ברגע זה אתה נראה כאילו היית סיזיפוס אחר . האם התעייפת ? דע לך כי לפניך אבנים רבות . לפי האגדה היוונית סיזיפוס היה שמח : הוא חי כדי לדרדר אבן אחת ! לפי האגדה הערבית , אין סוף לאבנים שיש לדרדר , התרבו האסונות והסבל . והאבנים האלה אינן בונות בית נפרד , ששמו טבע , הקיים בראשים , בלבבות . בדם ובעורקיו ובוורידיו . בדמיון , בכפות הרגליים , הצעדים והידיים . האם אתה יכול להשתחרר מכל דבר קדום , ללא יוצא מן הכלל ? אם כן , אתה רשאי לחלום , אז יש לך זכות לחלום . אז אתה יכול לדרדר את כל האבנים , רחוק רחוק . *** אבל , אבקשך אתה הטובע במודרניות שתשים לב : האם אינך רואה כיצד רוקד כובע המודרניות על ראש קוף מכני ? האם אינך רואה שהילד איננו משחק כי אם משחקים בו ? האם השלטון בחיים הערביים הוא בעיפרון או בחרב ? האם הוא באזרחות או בדתיות ? האם בעבדות או בחירות ? אינני רוצה תשובה , כי אם להרחיק אתך : האם אינך רואה כי רצונו של הערבי היום לחיות חיים מאושרים , לאחר המרירות הרבה שירש או חי בה . הדוחפת אותו לייאוש ולקבל כל מה שניתן להגשים ? כאילו הוא רואה ברצון הזה מחסום בינו לסבלות ההיסטוריה , דבר שמחייב בדיקת הסיבות לסבל הזה . או לחשוב על ההיסטוריה ? אך עליו להבין מה דוחף אותו לאשליות רבות ולסילוף הכרתו התרבותית . מעין מחסה פסיכולוגי בו גדלה אמונתו , במיוחד לנוכח האירועים המתרחשים מסביבו , העולם אשר חי בו הוא יער של מקלות הליכה : מדען איננו פועל לבדו , כי אם בעזרת אחרים , וזוהי בעיה גדולה . *** דברי אדוניס הופיעו במסגרת מדורו “ מדאראת ” ( היקפים ) בעיתון אל חיאת הלונדוני ב - 8 . 1 . 2015
|
|