|
|
עמוד:11
פתח דבר הספר מבוסס על עבודת מחקר העוסקת בחקר התמורות בייצוג מורים בתקשורת הישראלית לאורך זמן . לשם כך נבחרו שלושה שדות מרכזיים לניתוח דמותם של מורים : קולנוע , טלוויזיה ועיתונות . השדות לניתוח נבחרו על סמך תרומתם הייחודית והנבדלת להבנת הנושא : הקולנוע שימש כפריזמה לבחינת התמורות בדיוקן משלח היד ולעיון במשמעויותיו הסמליות . שדה הטלוויזיה - בשל השימוש האינטנסיבי בסטריאוטיפים בקומדיות - שימש לבחינת ההבניה המגדרית של ההוראה ולבחינת הקשר בין ייצוגי נשים לייצוגי מורים . הסיקור העיתונאי - במיוחד זה של מאבקי שכר - היווה כר לבחינת הנרטיב של שביתות מורים ואופני המסגור של נשים עובדות ומאורגנות . העבודה שילבה בין ניתוח תוכן כמותי לאיכותני , בדגש על האחרון . במבט כרונולוגי עברה דמותם של המורים בקולנוע הישראלי שינוי חד : מדמות נערצת לדמות נלעגת וממורה למורה . על פי הניתוח המוצע , לאורך רוב ימי הקולנוע הישראלי נתפסו המורים כאלגוריה למנהיגים חברתיים , הן בתקופה הראשונה , שבה הובנו כמורמים מעם , והן מאוחר יותר , כשירדה קרנם . נראה , כי התמורות בדיוקן זה הושפעו מאירועים פוליטיים בזירה הלאומית ולא מאירועים פנימיים במערכת החינוך . פרק הטלוויזיה התמקד בתת - סוגה מיוחדת במינה - קומדיות שבהן מופיעים שחקנים גברים בתור נשים מורות . עיצובן של דמויות אלו משקף שורה של תערובות וניגודים : הן אופיינו בעומס מסמנים נשיים , אך חשפו במכוון את הזהות הגברית . הן ייצגו עולם של דעת , אך הפגינו בורות קיצונית . הן דיברו בלשון גבוהה אך במבטא עממי ובניבולי פה . הניגודים , שסיפקו חומרים רבים לאי - הלימות משעשעות , העבירו מסר מכפיש על נשים מורות . הוצע כי תכניות אלו , לצד סוגות הומור אחרות בתקשורת , מזינות את הסימולקרה של מורים בחברה הישראלית , היינו ייצוג מוקצן וגרוטסקי שיוצר דימוי שהתנתק מהמקור ומחליף אותו . פרק העיתונות התמקד בסיקור שביתות המורים . מתקופת היישוב ולאורך רוב שנות קיום המדינה הלמו הדימויים של המורים השובתים את ממצאי הספרות המחקרית על דרכי הסיקור של שביתות במדיה . הכתיבה העיתונאית הציגה תפיסה שלפיה השביתה היא ריטואל שנתי , מפגן של כוח פוליטי וחברתי ולא
|
|