|
|
עמוד:9
לדברים הכתובים ולמהלכם יש מטרה . הם אינם תמימים כפי שהיה ניתן לחשוב על ספר המצהיר כי בעיקרו הוא שואל שאלות וכי שורשיו נטועים בתחום הפילוסופיה של החינוך . לכן הצעתי לכם הקוראים היא לשמור על ערנות מסוימת במשך הקריאה , לבל אובילכם מהר מדי אל מסקנות שאינן מבוססות דיין , ולבל אחסיר תשובות ופתרונות נוספים שהייתם יכולים להעלות על דעתכם . כמו כן אני ממליץ לכם הקוראים לקחת פסק זמן דידקטי מעת לעת במהלך הקריאה , ולהרהר בשאלה רפלקטיבית רלוונטית : האם כל מה שנאמר כאן עד כה בעניינה של הסמכות החינוכית תואם את חוויותינו כמורים , כהורים לתלמידים וכמי שלמדו דעת בעת אחרת , מפי מורים בני דור שונה ובבתי ספר שהיו נטועים בלבה של תקופה אחרת ? אוסיף כאן הערה אחרונה מקדימה בעניינו של סגנון הכתיבה . זה שנים לא מעטות נוהגת הכתיבה האנגלו - סקסית , דומני שמטעמים של אפליה מתקנת , לנקוט בניסוח גוף שלישי בלשון נקבה . כך למשל , כאשר טקסט באנגלית בנושא סמכות חינוכית מזכיר את המונח ״ the teacher ״ , הרי שהתייחסותו הבאה למורה תהיה כ - she ולא כ - . he שתי התלבטויות הטרידו אותי במהלך הכתיבה סביב סוגיה לשונית זו . האחת הייתה : האם אכתוב ל " מורים " או ל " מורות " ? והאחרת : האם אתייחס ל " מורה " או ל " מורה " ? על ההתלבטות הראשונה עניתי ברוח קביעותיה של האקדמיה ללשון העברית , שעל פיהן יש להיצמד לכללי השפה , ואף אם רוב ציבור המורים מורכב ממורות , עדיין יש לכנות ציבור זה בשם " מורים " . ההתלבטות השנייה הוכרעה לטובת הרוב המכריע של המורים , שמורכב ממורות : בדרך כלל אתייחס בדבריי אל המורה , אך במקרים שאחוש שההקשר או השפה העברית דורשים אחרת , אתייחס אל המורה . הערה זו אינה סגנונית בלבד , והיא רלוונטית כמובן לכל טקסט שנכתב על סמכות חינוכית . בהמשך הדברים אתייחס במפורש לקשר שאני מוצא בין הפמיניזציה של מקצוע ההוראה לירידה בסמכות המורה . אני מקווה שעניינים מגדריים אלה לא יפגמו בחוויית הקריאה הרציפה . תחילתם של דפים אלה בהיכרות אינטימית ובלתי אמצעית שלי עם הסמכות החינוכית בבית ספר תיכון גדול וחשוב , והמשכם בעיבוד מעודכן של מספר פרקים מתוך עבודת הדוקטורט שכתבתי באוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופסור עודד שרמר ( גוסקוב , . ( 2010 עד כאן דברי ההקדמה .
|
|