|
|
עמוד:9
מבוא מבט אישי על המסע האנושי כי גם ההרה אינו אלא תחנון נואש להשאר כמקים , לנוח מעט ולא להיות במסע כמו צפרים וכמר מלים . ' הקיום האנושי מציב שאלות קשות בפני כל ארם המנסה להתמודד עם חייו / השאלות הקשות כיותר נרגעות אל ה " אני " עצמו , המנסה להכין את עצמו , את מקומר בקירם ראת משמעות חייה בבסיסן של שאלות אלו מונחת מצוקה קיומית שמקורה אונטולוגי : האדם אינו רק יש הקיים בעולם , אלא . כפי שניסח זאת היידגר , הוא יש שישותו היא עניינו ; יש השראל על ישותר . הסופר הפורטוגלי הגדול פרננדו פסואה הותיר באוסף רשימותיו ספר הקרוי ספר 2 האי נחת . ספר זה . שמבעדר אני מבקש להשקיף על ספרי . מבטא את האי נחת של האדם כקיום , שאותה מכנה פסואה גם " מועקה מטאפיזית " . לאמור : המועקה אינה אקראית , והיא אינה כת חלרף : ' יאנו נולדים וככר אנו בלבה של מועקה מטאפיזית , 3 בלכה של טרדה מוסרית , בשיאה של אי בחת פוליטית '' . מרעקה זו אינה קשירה לשאלות מטפיזירת מעורפלות ורחוקות , היא קשורה לקיום האנושי כאן רעכשיו . רלפיכך היא מתבטאת במרחבי הפעילות הפרקטית של האדם : האתיקה והפוליטיקה . מועקה זו מהרהרת תדיר בשאלת הטעם והמשמעות שבקיום וביעילות שבמעשה האנושי : המועקה אינה מחלת השעמום של מי שאין לו מה לעשות , אלא המחלה הגדולה שהיא התחושה שאין טעם לעשות דבר . והיות שכך , ככל שיש יותר נ עמיחי תשס " ב . עמ ' . 192 2 פסראה תש " ס , 3 שם , עמי , 196
|
|