|
|
עמוד:11
מטרתי בכתיבת מוח לבן היא לספק מידע אמין שמתבסס על תפיסות מדעיות ופיזיולוגיות מודרניות ומתקדמות . הספר חורג מגבולות הד וֹ גמה הרווחת בקרב הדיוטות – ונשמר מפני אינטרסים תאגידיים . הוא מציע דרך חדשה להבין את שורשן של מחלות המוח , ומציע מסר מעודד של תקווה : ניתן למנוע את רוב מחלות המוח באמצעות בחירה נבונה . אז אם עוד לא הבנתם , אבהיר את עצמי היטב : זה איננו סתם עוד ספר על דיאטה או מדריך גנרי לתזונה מניעתית . הספר הזה טורף את הקלפים . מדי יום אנו שומעים על נשק חדש במסגרת מאבקינו השונים במחלות הכרוניות , ובמיוחד כאלה שניתנות בדרך כלל למניעה באמצעות הרגלי חיים . אתם צריכים לחיות מתחת לסלע כדי לא לדעת שאנו הולכים ומשמינים מדי יום , למרות המידע שמוכרים לנו על הדרכים להישאר רזים ומטופחים . כמו כן תתקשו למצוא מישהו שלא שמע על העלייה המסחררת בסוכרת סוג - . 2 או על העובדה שמחלות לב הן הרוצח מספר אחת , ושהסרטן נמצא מקום השני , הקרוב . תאכלו ירקות . תצחצחו שיניים . תזיעו מדי פעם . תנוחו הרבה . אל תעשנו . תצחקו יותר . יש כמה עקרונות יסוד הגיוניים למדי לבריאות טובה , שכולנו יודעים שעלינו לדבוק בהם . אבל משום מה , כשזה מגיע לשמירה על בריאות המוח והכישורים המנטליים , אנו נוטים לחשוב שזה לא תלוי בנו בעצם – שאיכשהו , מחלות מוח במהלך הבגרות , וסניליות בגיל הזיקנה הן זו גזירת גורל , ושאם נימלט מן הגורל הזה , זה יקרה בזכות גנים טובים או פריצות דרך רפואיות . אין ספק שמוטב להמשיך להפעיל את המוח אחרי הפרישה , למלא תשבצים , להמשיך לקרוא ולבקר במוזיאונים . כמו כן , אין מיתאם ישר מובהק בין פגיעה בתפקודי המוח לבין סגנון חיים , כמו שיש , נניח , בין עישון שתי חפיסות סיגריות ביום לבין סרטן ריאות , או בין זלילת צ ' יפס לבין השמנת יתר . כמו שאמרתי , אנו נוהגים לקטלג את תחלואי המוח בנפרד מן הנזקים שאנו מייחסים להרגלים רעים . אני מתכוון לשנות את החשיבה השגויה הזאת בכך שאציג בפניכם את הקשר בין אורח חיים לבין הסיכון לפתח מגוון בעיות שקשורות למוח , שאחדות מהן תוקפות פעוטות , ואחרות מאובחנות בקצה השני של החיים . אני מאמין שהשינוי התזונתי שהתרחש במהלך המאה האחרונה – מתזונה עתירת שומנים ודלת פחמימות לתזונה דלת שומן ועתירת פחמימות , שמבוססת על דגנים ושאר פחמימות
|
|