|
|
עמוד:8
חשיפה ממושכת כוללת את התהליכים הבאים : - חשיפה חיה ( In Vivo ) למצבים או לאובייקטים שמהם המטופל נמנע בגלל חרדה ומצוקה הקשורות לטראומה . - חשיפה חוזרת בדמיון לזיכרונות הטראומטיים ( כלומר , העלאה ושיחזור בדמיון של הזיכרונות הטראומטיים ) ועיבודם . - לימוד התגובות השכיחות לטראומה . - תרגול נשימה שבעזרתו לומד המטופל כיצד לנשום באופן מרגיע . המרכיב הפסיכו - חינוכי של הטיפול ב " חשיפה ממושכת" מוצג בפני המטופל בפגישה הראשונה , עם הצגת הרציונל שעומד מאחורי שיטת הטיפול . נוסף על הסבר כללי של שיטת הטיפול , מוצג הרעיון כי הימנעות מגירויים המזכירים את הטראומה משמרת את התסמינים של PTSD ואת המצוקה הקשורה בטראומה , ומודגש כי הטיפול ב " חשיפה ממושכת" מסייע להתגבר על ההימנעות . התהליך הפסיכו - חינוכי נמשך בפגישה השנייה , שבה דנים בתגובות שכיחות לטראומה . המטפל סוקר עם המטופל תסמינים נפוצים , רגשות והתנהגויות המתעוררים עקב חוויות טראומטיות , במטרה לדון בתגובות המטופל לחוויות הטראומטיות שלו ולהבינן כתגובות נורמאליות המתעוררות כחלק מהפרעה פוסט-טראומטית ( . ( PTSD בפגישות הבאות מיושמות ההתערבויות הטיפוליות המרכזיות בטיפול בחשיפה ממושכת : חשיפה חיה , חשיפה בדמיון ועיבוד הזיכרון הטראומטי . תרגילי נשימה מוצגים כבר בפגישה הראשונה ככלי שמטרתו לספק למטופל מיומנות שימושית וזמינה להפחתה של מתח כללי ושל חרדה המפריעים לו בתפקוד היומיומי ( בעבודה , למשל ) . מניסיוננו , אצל חלק מן המטופלים השיטה יעילה מאוד והיא משמשת אותם לעתים קרובות , אך מטופלים אחרים אינם מפיקים ממנה תועלת . למעט חריגים ,
|
|