|
|
עמוד:7
הקדמה יצאתי למסע הזה כדי ללמוד איך באמת נראית הארץ שבה גרתי כל חיי ושבה ( לפחות לפי התכנית כרגע ) אשאר עד יומי האחרון . משנות ילדותנו אנחנו מוצפים בתמונות , במפות ובמאמרים על הקונפליקט הישראלי פלסטיני . אנחנו לומדים על עוולות , על הרג , על אי צדק בג ' נין , במחסום קלנדיה או בהפגנה בנעלין , ולרוב מזדעזעים . לפעמים נדמה שרוב חיינו הפוליטיים חלפו בזעזוע . ואולם בשנים האחרונות דומה שהישראלים עייפו מהזעזוע המלווה תמיד גם בחוסר אונים — ואולי עייפו מהזעזוע בגלל חוסר האונים — ואיבדו עניין בפלסטינים . רוב הישראלים , ואולי גם רוב האנשים ברחבי העולם , הרי הגיעו למסקנה שאין סיכוי לפתרון הסכסוך . בשנים האחרונות הזעזוע , האדישות , הייאוש נהפכו למטבע שחוק בדיון הציבורי בישראל ובעולם . דומה שהכול כבר נאמר . אבל הדבר המפליא בכל זה הוא עד כמה לרוב מוחץ של הישראלים ( והאנשים בעולם ) המדברים על הסכסוך מהרגע שעמדו על דעתם , אין מושג איך מתנהלים החיים בגדה המערבית , השטח שהוא לב המחלוקת . רובם מעולם לא ביקרו שם , יש ישראלים שהיו שם כחיילים בצה " ל ודי מזמן , ונדמה שאנחנו כבר מדברים על מקום תאורטי , מעורפל , המשורטט בדמיוננו הפוליטי , ממש כמו המקומות שבהם מתרחשות מלחמות האזרחים בסוריה או בקונגו . העובדה שהצטללה בשנים האחרונות היא שלמעטים מאתנו יש תמונה נרחבת ומקיפה של הגדה המערבית ושל הקו הירוק כיום . לכן יצאתי למסע הזה , כדי לבחון באמת , ובמידת היושר האפשרית , את הקשר בין השקפותיי הפוליטיות ובין המציאות בגדה המערבית . עייפתי מדיונים בבתי קפה ומכנסים באוניברסיטה או בז ' נווה , שבהם מדברים על הכיבוש בלי שאיש יודע איפה באמת עובר הקו הירוק , איך נראה כיום מחנה פליטים , כמה אנשים גרים במאחזים בשומרון , איפה עובר תוואי חומת ההפרדה בבית לחם . בשנה שבה ביליתי בגדה המערבית נהגתי לחזור לתל אביב ולספר לחבריי
|
|