|
|
עמוד:11
ראשית דבר חיבור זה נכתב מלכתחילה כמבוא לחיבור אחר , רחב יותר , שיעסוק בגילויים דמוניים בספרות העברית החדשה . חשבתי שמן הראוי להקדים לחיבור כזה מבוא שיסקור בקצרה מופעים של הדמוני במקרא , בספרות יהודית רבנית וכדומה . אלא שמתוך כך נשאבתי לעיסוק בדמונים המקראיים והתוודעתי לעניין שאי אפשר לעבור עליו בקלות ראש : מיני שדים נזכרים במקרא בצמצום יחסי , אך דמות אחרת , דמות מרכזית ביותר בספרות המקראית , מתאפיינת בפעולות ובהתנהגות שקשה שלא לכנותן דמוניות . חוקרי מקרא לא מעטים כבר נדרשו לעניין זה , אבל בעיקר מן הזווית הפילולוגית או ההיסטורית . חשבתי שמן הראוי לכבד דמות זו – כלומר את הפן הדמוני שלה – גם בעיון ספרותי . אולי " עיון ספרותי " אינו צירוף המוסר את אופי המיזם המוצע כאן במדויק . ככלל הכוונה היא לעיון העוסק פחות ברקע ההיסטורי או בסביבה הפילולוגית שצומחים ממנה גופי הרעיונות האמורים ויותר ברעיונות אלו עצמם ובמשמעותם האפשרית . אני מוצא שדיון מהסוג הזה חסר גם בנוף של מדעי היהדות במקומותינו , הנוטים בעיקר להיסטוריזציה ולהיסטוריוגרפיה של תופעות ושל תכנים . כבודה של ההיסטוריוגרפיה במקומו מונח , אלא שלעתים מתבקש גם לשאול שאלות נאיביות כמעט כמו : " מה כל זה אומר בעצם ? " כבר עברו לא מעט שנים מאז יצא ספרו המשפיע של רוברט אלטר ) Alter ( בשנת . 1981 הרבה נכתב מאז על העניין , אבל נראה שספרו של אלטר לא התיישן . הספר מבהיר את יתרונותיה של פרשנות הרואה במקרא בראש ובראשונה סיפורת ואת נחיצותה . זו פרשנות הערה בעיקר לעניינים לשוניים ולדקויות של הבעה וכן לרצף ולאחדות הנרטיבית של סיפורי התנ " ך , למבעים אירוניים , למוטיבים דרמטיים ועוד . מתוך כך היא עומדת על ייחודו הספרותי של המקרא . עניין זה מוטעם גם בספר משפיע נוסף שערך אלטר עם פרנק קרמוד ) . ) Kermode בפתיחה לחיבור זה הם עומדים על כך שדווקא הביקורת הספרותית מאפשרת לחדד את גדולתו של התנ " ך . הם ערים לכך שלביקורת הספרותית אופי חילוני מובהק ) שהרי היא מנתחת
|
|