|
|
עמוד:יד
ה " ביזנס " ) , והקניית היכולת להתאים את עצמנו לסביבה החברתית והכלכלית בעלת האופי הרכושני . ההרס העצמי של התבונה באמצעות פורמליזציה , אינסטרומנטליזציה וסובייקטיביזציה , גורם לכך שהדרך לחברה צודקת יותר אובדת . התיאוריה של הורקהיימר מתמקדת בביקורת על אי יכולתה של התבונה מן הסוג החדש לפעול בכיוון ההומניסטי המתחשב בבני אדם אחרים ועל היותה ביטוי טיפוסי לחוסר אונים ולאוטופיזם . הורקהיימר מבדיל הבדלה ברורה בין האוטופיזם מהסוג הישן השואף לשוויון הזדמנויות ולהשגת אושר ובין אוטופיה מסוג מאוחר יותר שמשמעותה חוסר יכולתו של האדם להגשים את הפוסטולאטים של חירות וכבוד האדם המפורטים למעלה . בהקשר זה , הפילוסופיה של הורקהיימר שואבת את תוכנה ממעיינות הפסימיזם המוותר על הקדמה ההיסטורית כפי שתוארה בכתבי הגל ומרקס , אשר השפיעו השפעה ניכרת בעבר על הורקהיימר בהיותו פילוסוף צעיר . אין פלא , אפוא , שבסוף החיבור הוא מנסח את עמדתו כדלהלן : " בסופה של הקדמה המוכתבת בידי התבונה האינסטרומנטלית , לא נותרה לה אלא שיבה לתקופת הברבריות , שפתחה את עידן ההיסטוריה האנושית " . כדי להבין טוב יותר את המוטיבים בליקוי מאורות התבונה יש להתייחס , ולו בקצרה , לתזות שהועלו בדיאלקטיקה של הנאורות , ובראש ובראשונה יש לציין כי הורקהיימר משתמש במושג הנאורות בשני מובנים : א . הנאורות הבורגנית אזרחית , המתמודדת עם המסורת הדתית והמגית , שהייתה דומיננטית בתחום החשיבה האנושית מאז ימי קדם . ב . הנאורות ששמה דגש בהתאמת האמצעים לתכליותיו של הסובייקט והופכת לפוזיטיביסטית . זרם הנאורות פיתח מדעים אשר מטרתם ואמצעיהם הם להכפיף את האדם לסדרי הטבע , ובכך שחרר את העולם מכל המסתורין הארצי והשמימי . אך חדירת התבונה לתוך הטבע פירושה שליטה הולכת וגוברת מצד התבונה האנושית במשאבים חומריים המצויים בסביבתו של המין האנושי . ועל כן , בשעה שבתחילת דרכה התאפיינה הנאורות במאבק למען שוויון , למען אושר וחופש לכל , ובסולידריות של היחיד עם הכלל , עתה היא מתבססת רובה ככולה על שליטה בטבע באמצעות חישובים מתמטיים וקדמה טכנולוגית . אך לשלטונו המוגבר של האדם בטבע ולתהליכי המודרניזציה יש מחיר גבוה : בני האדם , לפי הורקהיימר , משלמים בעד ריבוי שלטונם בניכור גובר והולך מן התופעות שהם שולטים בהן . הורקהיימר עומד הן על הרעה הטמונה בניצול יתר של הטבע ,
|
|