תוכנית "רקיע" לוקחת את המנהיגות האתיופית הצעירה לשמיים

עמוד:37

" רקיע " - פרויקט התנדבותי למען הקהילה האתיופית תוכנית " רקיע " מפתחת ומעצימה צעירים משכילים יוצאי אתיופיה להגשמה אישית , למנהיגות ולהובלת שינוי למען קידומה ושגשוגה של הקהילה . על מנת שהיא תוכל להשתלב באופן מיטבי , תורם ומלא בחברה הישראלית . התוכנית נוסדה בשנת 2012 בשת " פ בין עמותות " טבקה " ו " אגמון " . חברי " אגמון " מקיימים את התוכנית בהתנדבות , כהמשך טבעי להשתתפותם ולהובלתם את המבצעים החשאיים להעלאת בני - הקהילה לישראל לפני כ 30 שנה . חברי " אגמון " רואים בכך שליחות חברתית חשובה , המהווה סגירת המעגל בין העלאת בני הקהילה ושילובם בחברה הישראלית . - עד עתה מנה כל מחזור כ 15 חניכים , שנבחרו מתוך עשרות מועמדים העוברים תהליך מיון וסינון קפדני וסדרת ראיונות על ידי חברינו , בהשתתפות פסיכולוגים גם מקרב הקהילה האתיופית . התוכנית הפכה במרוצת השנים לאבן שואבת לצעירים משכילים בני הקהילה המתדפקים על דלתותיה , ולמרבה הצער המקום צר מלהכיל את כולם . המועמדים הרבים מגיעים בשיטת " חבר מביא חבר " , עדות למעמד היוקרתי שלה זוכה התוכנית בקרב צעירי הקהילה . במרץ 2016 נפתח המחזור הרביעי המונה 17 חניכים , מחציתם בעלי תואר שני , ובתוכם 7 נשים . חושבים שהוא אתיופי " , אמר שלמור על עמיתו טגניה , " אבל הוא באמת פולנייה " . פולנייה או לא , טגניה הוא סלב , בישראל בכלל ובעדה האתיופית בפרט , וכמובן לא היה עמית שלא הצטלם אתו בסוף ההרצאה . אחר כך שוחח אתנו " מר רדיו" אריה גולן , שנראה כמו קיסר רומאי , עם שיערו הלבן ותווי פניו החזקים . והקול שלו , הו , איזה קול נפלא יש לו . פתחה את המפגש וסיימה אותו בהרצאה על העיתונות הכתובה ניבה לניר , עיתונאית בכירה וותיקה , שסיפרה בחיוך שנזרקה מ " על המשמר" בגלל שהייתה שמאלנית מדי . לניר הייתה גם הדוברת ומנהלת מערכת הבחירות של יצחק רבין , והיא ידעה לספר איך העולם התקשורתי נראה משני עברי המתרס . בקהל ישבה גלעדה , בתו של ראש ממשלה אחר , יצחק שמיר ז " ל , מנטורית של דבי , אחת העמיתות בתוכנית . את דבי פגשתי לפני מספר שבועות בקניון סירקין בפאתי פתח תקווה . אמרו לי שהיא מוכשרת ויפה , אבל לא ידעתי עד כמה . כשנכנסה לקפה " גרג " בקניון קמתי לקראתה מייד , והיא שאלה : " איך זיהית אותי ? " חייכתי . היא באמת לא יודעת ? דבי עלתה לישראל דרך סודן כשהייתה בת שנתיים . היא גדלה באשקלון ( " ילדה של בית " ) ואחרי שירות צבאי בחיל האוויר למדה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות , ובהמשך לתואר שני בעבודה סוציאלית עם התמחות בבריאות הנפש . אחת הנשים שבהן היא מטפלת , אישה מבוגרת ממוצא רוסי , מתגאה בכך שלמטפלת שלה יש תואר שני . דבי מקבלת את ההתפעלות הזו ברגשות מעורבים . גם אני . היום דבי חברה בגרעין קהילתי בפתח תקווה , עובדת בפרויקט של דיור מוגן לקהילה האתיופית באור יהודה ולומדת , ביוזמת " רקיע " , לתואר שני נוסף , והפעם בניהול מערכות בריאות . " רקיע " גם דאגה לגייס מלגת לימודים מלאה למימון התואר במכללה האקדמית לישראל ברמת גן . דבי משופעת באנרגיות , חן וביטחון עצמי שיש רק לאנשים צעירים ומוכשרים . היא מדברת על תקרת הזכוכית שעמה נאלצים האתיופים להתמודד , והיא מדברת בכנות גם על תקרת הזכוכית שהאתיופים מציבים לעצמם . חסרה רשת ההיכרויות שיש לישראלים ותיקים לאביאל חיכיתי בקפטריה במרכז הקמפוס של המרכז הבינתחומי בהרצליה , ולא ראיתי מסביב אף אחד שעורו כהה . כשהגיע השעה שקבענו צצו , מעשה שטן , שחומי עור מכל הכיוונים . אבל זיהיתי את אביאל מייד , בגלל חיוכו הרחב והאור בעיניים . גם אביאל עלה לישראל דרך סודן . הוא היה בן חמש וחצי . " יותר מ - 30 שנה אני מכיר את המוסד , " הוא אומר בחיוך . אביאל נשוי לאברש והוא אבא למיכאל בן הארבע ולקטנצ 'יק איתי . הם גרים באשדוד . אברש עובדת במכללה האקדמית קריית אונו , והתקבלה כעמיתה לתוכנית " רקיע " . אביאל עובד מדינה , התחיל במשרד הפנים וכיום הוא במשרד המדע , עוזר של המדענית הראשית . לפני כן שירת במשמר הגבול ועשה תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה . הוא לומד במרכז הבינתחומי לתואר שני בבית הספר לממשל ודיפלומטיה , ומתמחה במדיניות ציבורית . כמי שיודע על בשרו מה גובה שכר הלימוד בבינתחומי אני מתעניין בעדינות , ולומד שבסיוע של שביט ויריב הצליחו להרכיב מלגה שלמה מכמה חלקים , ומשרד המדע תורם את חלקו על ידי אישור יום לימודים שבועי . אביאל מחזק גם את האנגלית שלו בשיעורים פרטיים בביתה של אחת ממורות המשרד , ובקיצור לא נח לרגע , שורף את כבישי הארץ בין אשדוד , ירושלים , הרצליה ורחובות . " אני מאמין בעבודה מאד קשה , ואני מאמין שאוכל להגיע רחוק . אני לא נח ואני דורש את זה מכל מי שנמצא סביבי " , הוא מסביר . למרות כל הישגיו אני שומע בקולו גם צלילים של תסכול . הוא מדבר על הדבר שהכי חסר לאתיופים בארץ – וזו רשת ההיכרויות שיש לישראלים ותיקים . אני אומר לו שבזכותו יש לי עכשיו חבר במשרד המדע , אבל הוא לא שותף לראייה המבודחת שלי . הוא כנראה יודע למה . לאחר שלושה מחזורים ניתן להצביע , " בצניעות ובענווה " , כדברי מנהלי התוכנית , על הישגים מרשימים של בוגרי " רקיע " . זאת הן בשדרוג מקום תעסוקתם , הן בהרחבת השכלתם והן בתרומתם לקהילה האתיופית . כך , למשל , ארבעה בוגרים כבר השתלבו בסיוע " רקיע " בתפקידי פיקוד מקצועיים במשטרת ישראל בתחומי החקירות והתביעות ; אחת הבוגרות סיימה בהצלחה קורס צוערים של משרד החוץ ומכהנת כסגנית שגריר במינאמר ; אחד מבוגרי התוכנית , מעולם הבמה , יזם ומוביל את פסטיבל חג הסיגד זו השנה הרביעית , ולאחרונה זכה בפרס היצירה הציונית מטעם משרד התרבות . היד עודנה נטויה . העמיתים הם ישראלים , מעודכנים , משכילים , בטוחים בעצמם , ועדיין שונים , אולי רק בצבע עורם , אבל אולי גם בתחושת יציבות הקרקע שמתחת לרגליהם . הלב מתרחב כשרואים אותם . הם ההווה והעתיד שלנו . ומובילי תוכנית " רקיע " , מתנדבי " אגמון " , מחבקים אותם באהבה ובגאווה שאינה מוסתרת . קסה ביינסאי - הרבור , בוגרת מחזור א ' של תוכנית " רקיע " . היום , סגנית שגריר ישראל במיאנמר

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר