|
|
עמוד:10
תחילה יש להבהיר לקמ ” ן מי הם אויבי היוזמה וההעזה . הראשון שבהם הוא ההיררכיה הפיקודית של הצבא והתלות של הקמ ” ן במפקדו . אלה עלולים להביא לכך שהקמ ” ן יבחר לומר את שמפקדו רוצה לשמוע ויגביל את פעילותו לתחום הרצוי למפקד . סכנה זו אופיינית לקציני מטה , שעתידם והתקדמותם מותנים בחוות דעת מפקדם . מי יסתכן , בתנאים כאלה , בהתנגשות עם מפקד - או בפנייה לדרג מעליו - בשעת מבחן ? גורם הסכנה השני נראה , לכאורה , חיובי - יחסי האמון , ההרמוניה והחברות בתוך המטה ובין המפקד לפקודיו . אלה עלולים להביא לכך שמתוך תחושת שותפות וידידות יעדיף הקמ ” ן ידיעות והערכות שהמפקד והמטה רוצים בהן , וידחה את הפחות רצויות . התיאורים והמחקרים על המכה שספגו האמריקאים במתקפה על פרל הרבור ( 1941 ) מצביעים על מציאות כזו וסכנותיה . כדי להתגבר על סכנות אלה ניתן לנקוט כמה צעדים שיש להם צדדים חינוכיים וארגוניים כאחד . הראשון שבהם - הדגשת המקצועיות על חשבון הקריירה בחינוכו של הקמ ” ן . באומרי זאת נזכר אני בקצין מודיעין ותיק , שהיה במשך שנים רבות ראש זירת ירדן באמ ” ן . הוויתור על הקריירה , במקרה שלו , נתן לאמ ” ן ולצה ” ל קצין מודיעין מקצועי ומעולה בתחומו , במשך שנים רבות . עניין חשוב נוסף הוא מערכת הערכים הפנימית של החייל ואופי הזיקה בין הקמ ” ן לחמ ” ן . דוגמה שראוי לאמץ אותה היא זו של חיל הרפואה והרופאים בצה ” ל . המטען המקצועי וסולם הערכים הפנימי של הרופאים הוא חזק ויציב , ונאמנותם הראשונה נתונה לחיל המקצועי . לכן מגלים הם מידה גדולה של עצמאות וביטחון עצמי ביחסיהם עם מפקדיהם . לעניין זה ראוי לברר שאלה נוספת : מה צריכה להיות התמורה החלופית לעלייה בדרגה ? ככל שעלייה בדרגה מביאה עמה תמורה כספית גבוהה יותר ויתרונות אחרים ( כגון רכב משופר ) , כך גובר התמריץ לקריירה על חשבון מקצועיות . לכן רצוי להנהיג תמריצים למקצועיות , שיהוו משקל מאזן ליתרונות של עלייה בדרגה . תמריצים כאלה צריכים להיות לא רק בתחום הכספי , אלא גם בתחום הכבוד והמעמד . בלשכת ראש אמ ”ן צריכים להיות בני בית , זה בצד זה , בעלי דרגות בכירות וזוטרים המצטיינים בידע ומומחיות . כדי להקטין את הנזקים , הנגרמים עקב המרוץ אחר הקריירה והתלות במפקדים , ניתן לנקוט צעדים נוספים . אחד מהם הוא פרק הזמן שקצין משמש בתפקידו . פרקי זמן קצרים מעודדים שיקולים קרייריסטים , והם סימן מובהק לתפיסה שלפיה כל תפקיד הוא רק קרש קפיצה לתפקיד הבא . לכן מוטב שתפקידי קמ ” ן יהיו לפרקי זמן ממושכים ובתנאים של צה ” ל - לא פחות משנתיים . קצין ותיק בתפקיד רוכש גם ניסיון וביטחון , העשויים לסייע בעמידה בפני “ פיתוי ” או איום של ממונים . במסגרת זו רצוי גם ששיטת הערכת קציני אמ ” ן תכלול מבחנים והערכות רבים ומגוונים , וכי חוות דעת המפקד תהיה רק חלק מהם ולא הגורם המכריע . חשיבות מיוחדת צריך לתת באמ ” ן לנושא ההשכלה . מעבר ליתרונותיה של כל השכלה לכשעצמה , ומעבר לצורך בשמירת מעמדה ודימויה הציבורי של הקצונה - יש להשכלה יתרון נוסף . ההשכלה האקדמית מקנה לקצין ביטחון עצמי ותחושת אי - תלות . לכן היא עשויה לתרום לעצמאותו ולאומץ ליבו של הקצין . אולם מערכת המודיעין אינה צריכה להשלות את עצמה , כי די בלימוד של שנתיים או שלוש באוניברסיטה . על אמ ” ן לשמור על קשר הדוק וחי עם העולם האקדמי . בשנות העשרים חייב כל קמ ” ן ללמוד לתואר ראשון , בשנות השלושים - לתואר שני וקציני אמ ” ן הבכירים חייבים להיות שווים , ברמתם ובידיעותיהם , למרצים בני גילם באוניברסיטות . בעיני אין זה חלום , אלא צורך לאומי ממדרגה ראשונה . רמה כזו של קציני אמ ” ן היא אחת הערובות , שהערכות קציני המודיעין תהיינה טובות וגם אמיצות . לכל ההצעות הללו צריך להניח תשתית ערכית חינוכית . את הקמ ” ן צריך לחנך מנעוריו שעליו לשקול היטב את נתוניו והערכותיו , להיות זהיר וספקן . ברם אם הוא משוכנע בצדקתו , שומה עליו להיות אמיץ ותקיף . אולם לא די בחינוך הקצינים הצעירים בקורסים ובבתי ספר . שכן הקצינים הבכירים ביחידות הם המחנכים העיקריים של הקצונה הזוטרה . לכן אזכיר כאן עניין : שירות של שנים ארוכות כקצין בכיר נושא עמו סכנה חמורה : הקצין הבכיר מתחיל להאמין שהוא חכם מכל פקודיו , שהרי אלמלא כן , לא היה הוא הבכיר מכולם . זו אינה אמת , ואסור שתיחשב לכזו . אפילו אם נניח - וזו הנחה הטעונה הוכחה – כי בצבא מתקדמים הטובים ביותר , עדיין פירוש הדבר שהם טובים רק מבני מחזורם . אין בכך כדי להעיד שהם חכמים מהצעירים מהם . לפיכך , דווקא כקצינים בכירים , אחד מהמבחנים מתבטא ביכולת לתת דרכי ביטוי ואפיקי יוזמה לקצינים צעירים וחכמים . זו בעיני , אחת מבעיות היסוד של מערכת המודיעין : מציאת האיזון בין חיפוש החוכמה לבין דרישות ההיררכיה הפיקודית . מערכת המודיעין אינה יכולה להצליח בלי חוכמה , אך כחלק מהצבא עליה לנהוג על פי כללי ההיררכיה , וזו דילמה מהותית . אין פיתרון פשוט לדילמה זו , ורק הצעה מעשית אחת ניתן להציע : במסגרת נוהלי העבודה הקבועים יש למצוא זמן לדיונים עקרוניים , שבהם ישותפו קצינים צעירים . באותם דיונים חשוב להדגיש את חשיבות דברי הטעם והחוכמה . על המפקדים לתת הערכה מתאימה לדברים אלה ולציין - בזיכרונם וברישומיהם – את הקצינים שאמרו אותם . בנושא החוכמה , מוטב לסיים את הדברים ולסכמם . ישנם תחומים רבים בצבא , שבהם יכולים מרץ , תנופה והעזה לכסות על העדר חוכמה ותבונה . אולם בזירת המודיעין , אין תחליף לחוכמה . ניסיון כל מלחמותינו מלמד זאת . בכל הערכת מודיעין לציין לא רק נתונים ידועים , אלא גם " חללים ריקים " . במפת מודיעין חייב סימן השאלה להיות מצוי לא פחות מסימוני האויב . יתרה מזו : במסגרת נתונים בעל פה חייב הקמ " ן לפתוח במה שידוע ולסיים במה שאינו ידוע צוערים בקורס קציני מודיעין . את הקמ ” ן צריך לחנך מנעוריו שעליו לשקול היטב את נתוניו והערכותיו , להיות זהיר וספקן
|
|