|
|
עמוד:12
הפוסטמודרני חלו שינויים מפליגים בעולמה של הרפורמה ביחס לארץ ישראל , למעמדו של הרב ולבית הכנסת , לריטואל הדתי ולמעמדה של השפה העברית , והסתמנה שיבה למושגים מסורתיים שנזנחו לחלוטין בעבר . שינויים אלה לא היו חפים מהשפעתו של השיח התרבותי הכללי - ההגותי והתיאולוגי - נוצרי גם יחד - אולם שלא כבעבר , עתה הושם דגש לא רק על האינדיבידואל האוטונומי , אלא גם על הקהילה בעלת הנרטיב המשותף . זאת ועוד , התחדדה המודעות לזיקתה של היהדות הרפורמית לזרמים יהודיים אחרים . בד בבד , הרפורמה מצאה עצמה מתמודדת עם " סוגיות קצה " שהעסיקו את העם היהודי , בשל חשיבתה הקושרת את תוכני התרבות למצב הסוציולוגי וההיסטורי , ובשל תודעתה שהאדם מעצב את תרבותו בכוח הנורמות שהוא מכונן . הרפורמה ביקשה להיות פתוחה לרוחות פוסטמודרניות , ואותגרה על ידי סוגיות כגון נישואי הומואים ולסביות , הגדרה מחודשת של המושגים " משפחה " , " זוגיות " , " העם היהודי " ו " הקהילה היהודית " , היחס ל " נישואי תערובת " ועוד . המגמה הראשונה הביאה לידי פרטיקולריזציה של הקהילה הרפורמית והעצימה את היבטי המחויבות והמסורתיות בה ; המגמה השנייה הובילה את התנועה להעמקה בשיח הפילוסופי והתרבותי הכללי . מגמה זו , שבעבור אחדים יש בה איום על הזהות היהודית , היא המאפשרת לאלה המצויים בלבו של השיח הכללי להמשיך ולשמור על זיקות משמעותיות למסגרת היהודית . שתי המגמות הללו שורשן אחד : שתיהן צומחות על בסיס הנחות יסוד של השיח הפוסטמודרני , שאינו מכיר בקיומו של נרטיב אחד נבחר ונותן לגיטימיות למגוון נרטיבים חלופיים . פתיחות זו היא בעלת כפל פנים : מחד גיסא היא פותחת פתח לאפשרויות חדשות , שעשויות להיות מאתגרות ומאיימות ; ומאידך גיסא היא מאפשרת שיבה אל השיח הפרטיקולרי היהודי שלא מתוך עמדה אפולוגטית אלא מתוך הכרה בלגיטימיות של שיח זה לצד נרטיבים דתיים אחרים . כך מוגדר מחדש מעמדו של היחיד בכלל , והאישה בפרט , בבית הכנסת ; וכך מודגש מעמד הדרשה והממד הדיאלוגי של התפילה והשירה . השילוב בין שיבה לשיח יהודי פרטיקולרי מכאן , לבין הקשבה למצוקותיהן של קבוצות מיעוט מודרות וניסיון להכילן בקהילה היהודית מכאן - שילוב זה יוצר מתח רב ביותר , שלפחות על פי הבדיחה שלעיל היה עד כה זר לשיח הרפורמי . הנאמנות והמחויבות לשני הקטבים בתפיסה הרפורמית הן המחוללות את אותו המתח , ויש לו ביטויים מעניינים בכמה ממגמות הרפורמה של ימינו . אפשר לדון את הדינמיקה הזאת , על מגוון השלכותיה , לשלילה - כפי שעושה אליעזר שביד במאמרו בספר זה ; אולם אפשר גם לראות בה מעין מעבדה תרבותית מרתקת שבה מתחוללות תמורות כבדות משקל : היא מחייבת את הרפורמה להתמודד עם מקרי גבול המעמידים במבחן את שאלת הזהות היהודית וה " שפה " התרבותית-יהודית בעולם רב - תרבותי . •••
|
|