|
|
עמוד:12
חייה הלא-ממומשים של האומה" - תורגמה לסדרה ארוכה של חלומות בהקיץ ומסעות , טקסטים ומיזמים . שיאו של התהליך הזה התרחש בימי מעורבותה האינטנסיבית של מדינת ישראל ב"אפריקה המתעוררת" בשנות השישים - '" ה 'הרפתקה האפריקאית שלנו , " במילותיה של גולדה מאיר . ( 231 , 1975 ) ישראל הציעה סיוע טכני וצבאי לאומות האפריקניות שזכו בעצמאות ובתמורה ביקשה את ידידותן ואת תמיכתן הדיפלומטית . מעורבותה של ישראל באפריקה , על ביטוייה במגוון עצום של זירות תרבותיות , מאפשרת לנו לבחון מזווית חדשה את יסודותיו הסותרים של האתוס הישראלי : מצד אחד , כמו המדינות האפריקניות הצעירות , גם ישראל ראתה את עצמה כאומה שהשתחררה מעולו של כיבוש קולוניאלי ; מצד אחר , בפעילותם באפריקה , שתוארה לעתים קרובות כשליחות מתרבתת , הרבו הישראלים להשתמש בשיח בעל מאפיינים קולוניאליים בוטים . היסטוריונים , סוציולוגים , כלכלנים , אנשי מדע המדינה וחוקרי ספרות ותרבות - כולם עסקו בשנים האחרונות בהרחבה בשאלת הזיקה בין ציונות לקולוניאליזם : חוקרים השתמשו בתיאוריות פוסטקולוניאליות כדי להתחקות אחר שאיפותיה הטריטוריאליות של התנועה הציונית , מקומה של המחשבה האוריינטליסטית בספרות העברית , או תפקידן של תפיסות גזע והגזעה אירופיות בעיצוב יחסו של הממסד הציוני כלפי ה"אחר" הלאומי , האתני והמגדרי . ספרי מבקש להצטרף אל הקורפוס הביקורתי הזה על ידי הפניית המבט אל אפריקה עצמה , אל אפריקה ממש - מקום שהדיבור הישראלי בו איננו רק מוקצן יותר וחסר עכבות , אלא גם נדרש שוב ושוב לנסח את טיב הקשרים בין המפעל הציוני לבין מורשת הקולוניאליזם האירופי . כפי שנראה , הדיבור על אפריקה ואליה מהווה השתקפות רבת עוצמה של מתחים ועימותים בתוך ישראל עצמה . חשוב להבהיר אפוא כבר בפתח הדברים : אין זה ספר על אפריקה וגם לא על היחסים בין ישראל לאפריקה . זהו ספר הבוחן כיצד הצטייר המפגש עם היבשת בזירות שונות בתרבות הישראלית ומה אפשר ללמוד מייצוגיה של אפריקה בזירות הללו על האופן שבו דמיינו הישראלים ( או ליתר דיוק , ישראלים ) את עצמם : את מדינתם , ארצם , זהותם וגופם . אפריקה , יותר מכל מרחב גיאוגרפי ותרבותי אחר , חשפה את כמיהתה של מדינת ישראל לכונן את עצמה כמרחב מערבי , אירופי , לבן - אבל גם את מה שהכמיהה הזאת ביקשה להסתיר או להדחיק . ישראלים הרבו לעמוד על קווי הדמיון בין ישראל למדינות אפריקה המתעוררת ; אך לעתים קרובות , נכונותם להודות בקיומה של אנלוגיה שטחית לא נועדה אלא להצביע על התהום העמוקה באמת שהייתה פעורה , לדעת הישראלים , בינם לבין האפריקנים . אלא שדווקא פעולת ההכחשה הזאת ( כלומר ניסוח השוואה רק לצורך שלילתה ) הסגירה בסופו של דבר דמיון מופלג ביניהם , דמיון שהתרבות הישראלית התקשתה להכיל . הערת אגב קונדסית במחזהו של
|
|