|
|
עמוד:9
מבוא ׀ אל אפריקה בספרו סומכי שב עמוס עוז אל ילדותו , אל ירושלים של שלהי המנדט ואל חלומות ראשית הקיץ : "עוד היום אני שועט מכאן על האופנים החדשים שלי הלאה , דרומה , הלאה , דרך קטמון ותלפיות , דרך בית-לחם , חברון ובאר-שבע , דרך הנגב ומדבריות סיני , אל לב אפריקה , בואכה מקורות הנהר זאמבזי , בודד ואמיץ בין המון ילידים צמאי-דם" ( עוז . ( 24 , 1978 אחרי שהוא מתפתה להחליף את אופניו החדשים ברכבת צעצוע , סומכי רוקם תוכנית חדשה : "בתוך נוף טבעי ופרוע , בחצר האחורית שלנו , אני ארכיב את המסילות . [ ... ] מתחת לשרשיו התלויים של עץ התאנה בחצר תהיה לי מנהרת-רכבת ומשם תפרוץ מסילתהברזל החדשה בתואי קרקע פראיים אל שממות מדבר סהרה והלאה , במעלה הנהר זאמבזי בואכה אובאנגי-שארי , דרך ערבות ויערות עבותים אשר רגל אדם לבן טרם דרכה בהם" ( שם , . ( 34 ובפרק אחר הוא מוסיף : "מקום שרגל אדם לבן לא דרכה בו ונפשי יוצאת אליו" ( שם , . ( 46 כמו ססיל רודז , ( Rhodes ) אותו ארכי-אימפריאליסט בריטי שתועד בקריקטורה ויקטוריאנית נודעת כשהוא ניצב בפישוק רגליים מעל אפריקה כולה , רגלו האחת נטועה בקהיר והאחרת בכף התקווה הטובה , גם סומכי הופך את אפריקה ליבשת קומפקטית שכמו משתרעת מעבר לחצר ביתו . סומכי אמנם אינו מתפנה להגיע לאפריקה , אבל הרפתקאותיו מוליכות אותו למקום אחר שנפשו יוצאת אליו : חדרה של אסתי אהובתו . כשמגיעים ל"חדר של בת , " הוא מסביר , "כאילו מגיעים למדינה אחרת לגמרי , מדינה מוזרה ובה תושבים שלא דומים לנו בשום דבר" ( שם , . ( 72 מיניותה המסתורית של האישה , קבע פרויד , היא היבשת השחורה (; Freud 1990 , 38 ) ואכן , הפילים שעל הפיג'מה של אסתי רק מעצימים את התחושה שהחדר שלה הוא תחליף ראוי ליערות האקזוטיים שרגלו הלבנה של סומכי טרם דרכה בהם . סומכי כמה לאפריקה מסעירה ומסמרת שער , אבל בטקסטים אחרים של עוז מבליחה לפעמים אפריקה אחרת , המזוהה עם אימה , טירוף ומוות . ז'קלין רוז , שעקבה אחר האזכורים המזדמנים הללו , בעיקר לרודזיה ולדרום אפריקה , כותבת שאפריקה מגלמת אצל עוז את "חייה הלא ממומשים של ישראל : "
|
|