יצירתו של י"ח ברנר בראי המחקר

עמוד:12

ואולם מעיון ביצירתו הבלטריסטית והביקורתית של ברנר , לא כל שכן מעיון בהגותו החברתית , עולה שהן אינן מתיישבות עם טענתה של בר יוסף כי יצירתו של ברנר התפתחה באופן סינכרוני עם הספרות הרוסית , כלומר לפי המגמות הסימבוליסטיות והדקדנטיות . כמו שנראה להלן , במחשבתו האסתטית של ברנר כמעט אין זכר להשקפת הסימבוליסטים הרוסים ( אלכנסדר בלוק , אנדריי בליי , וצ ' סלב איוונוב ) שהעולם הגשמי הוא רק אובייקט פיקטיבי המסתיר את האובייקט האמתי והנצחי . בעקבות תאוריית הראליזם " הגבוה " של בלינסקי , סבר ברנר כי תפקיד האמנות הוא לחשוף את מהותו של העולם האובייקטיבי באמצעות סמל מכליל , ולא לגשר בינו ובין העולם הטרנסצנדנטי , כמו שסברו הסימבוליסטים בהשפעת מורם הגדול ולדימיר סולוביוב . במובן זה המוטיבים הדקדנטיים ביצירתו של ברנר מעידים אף הם על היענותו לאסתטיקה הראליסטית , דהיינו על שאיפתו לייצוג כלל הלכי הרוח התרבותיים ברחוב היהודי , ותופעת הדקדנס בכללם . עיון בכתבי ברנר מלמד שהוא שלל בעקביות את הגישה הדקדנטית של " אמנות לשם אמנות " . במילים אחרות , את יצירתו של ברנר יש להבין בהקשר של הספרות הרוסית במאה התשע עשרה ולא בהקשר של המפנה הסימבוליסטי והדקדנטי בתחילת המאה העשרים . אין בכך כדי להפחית מאומה מחשיבות הדיון במרכזיותו של הסמל בפואטיקה של ברנר , נושא שנדון בפירוט בעבודת הדוקטור של אריאל הירשפלד " הסמל ביצירתו של י . ח . ברנר " ( . ( 1995 מקומה של התרבות הרוסית בעולמו הרוחני של ברנר — ובייחוד השפעת דגם " השוטה הקדוש " ( יורודיבי ) על יחסיו עם קוראיו ועל מושג " האמת" במחשבתו באופן כללי — נדון גם בספרה של אניטה שפירא " ברנר : סיפור חיים " ( . ( 2008 אין ספק שניסיונה של שפירא לבחון את חיי ברנר ואת יצירתו בהקשר של דגם " השוטה הקדוש " המחזיק ב " אמת הטהורה " שופך אור על הדרך שבה נתפס ברנר בעיני בני דורו . בדיעבד , ניסיונה של שפירא להסביר את עמידתו של ברנר מול קוראיו כווריאציה לדגם של היורודיבי חושף יסודות רוסיים מובהקים במבנה העומק של התרבות העברית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים . אך מבלי להקדים את המאוחר יש לסייג ולומר כי מושג " האמת " במחשבתו של ברנר יונק ראשית כול מהגותו הסוציולוגית של מיכאילובסקי שביקש לאחד את האמת המדעית

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר