דבר העורכים

עמוד:6

בפרק השני בוחנת ימית נפטוב מהו היקפה של תופעת האלימות הנשית ; מה טבען של הנפשות שלוקחות בה חלק ; ומהן השלכות הפגיעה על הקורבן . נפטוב מנתחת את הגורמים להתפתחות האגרסיה הנשית כמו גם את מניעי ההתפתחות של קורבנות גברית ; משרטטת סוגים שונים של תוקפנות ; וסוקרת מחקרים שנערכו בתחום . נפטוב מטעימה את השפעתם החמורה של סטראוטיפים ומיתוסים על יחס החברה וסוכניה כלפי קורבנות גברים לאלימות נשית ומצביעה על דרכים להתמודד עם התופעה ולמנוע את הפגיעה . הפרק השלישי בוחן את התייחסותן של רשויות האכיפה לנשים הממיתות את בני זוגן . מאמרו של יואב מזא " ה מראה כי הגישה שמגלה מערכת המשפט כלפי נשים אלימות הפוגעות בבני זוגן שונה במובהק מזו שהיא מבטאת במקרים ההפוכים , אשר בהם הגבר הוא שפוגע בבת הזוג . בהתבסס על בחינה מקיפה של גישת הפרקליטות ובתי המשפט כפי שמשתקפת בפסקי דין , מציע מזא " ה כי אחד הטעמים ליחס המועדף שמעניקות הרשויות לנשים הפוגעות בבני זוגן הוא נרטיב גורף ומהותני ולפיו האישה היא לעולם הקורבן , גם אם במקרים לא מעטים המציאות שונה בתכלית . הפרק הרביעי דן בסוגיית האלימות המשפטית , שמשמעותה ניצול לרעה של הליכים משפטיים ופסאודו משפטיים , ובראשם הגשת תלונות שווא . במאמרה , טוענת חנה חימי כי הגם שמרבית התלונות בגין עברות מין ו / או אלימות במשפחה תלונות אמת הן , מתקיימת תופעה נרחבת של הגשת תלונות שווא , בעיקר על רקע מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות . הגם שהמחוקק העניק למערכות אכיפת החוק ולבתי המשפט כלים הרתעתיים שעשויים לצמצם את גדרי התופעה כגון העמדה לדין של מתלונני שווא או הטלת עיצומים כספיים עליהם , מדגישה חימי כי השימוש בכלים אלה נדיר ביותר , ויש בכך אף כדי לעודד את מתלונני או מתלוננות השווא . הפרק החמישי עוסק בהתערבות טיפולית באלימות נשית . במאמרן , סוקרות איילה זלצמן ונחמי באום את ההתפתחות המחקרית ביחס לתופעה של אלימות בזוגיות , בהדגישן את הקושי להכיר באלימות נשית ובהצגת סוגים שונים של התערבות . במרכז המאמר – תיאור מפורט של תהליך התערבות טיפולית ייחודי שהתקיים בשירות המבחן למבוגרים בקרב קבוצת נשים שהורשעו בעברות של אלימות פיזית כלפי בני זוגן . חלקו השני של הספר עוסק בגברים כקורבנות לסטראוטיפים חברתיים . בפרק השישי , הפותח חלק זה , נבחנת תופעת הדיכאון הגברי הסמוי כמצע לאלימות . במאמרן , משרטטות חנה לאופר ואיתנה ברמן קווים להתפתחותו של הדיכאון הגברי על רקע הבדלים בין מגדריים , גורמים התפתחותיים ותהליכי סוציאליזציה ; לנוכח היעדר הלגיטימציה החברתית לביטוי רגשות ; ועקב ההדחקה שנגרמת בעטיה . במצבי פוסט טראומה ומשברי חיים כגון פרדה , פירוק המסגרת המשפחתית ואובדן עלול הדיכאון להגיח , ולהתבטא באלימות , בתחושות של קורבנות ובמצבי סיכון נוספים . לאופר וברמן מציגות את האתגר הטיפולי שמציב הדיכאון הגברי הסמוי , סוקרות סוגים שונים של התערבות , ומציעות דגשים בהתמודדות עם התופעה . הפרק השביעי של הספר עוסק בתרבות ההשתקה וההכחשה של פגיעות מיניות

הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר