|
|
עמוד:
קצת אחרי החשיכה , תיפתח מתקפה מליאה בשתי החזיתות " . דווקא שר המשפטים יעקב ש ' שפירא הקשה את השאלה הקולעת ביותר : " האם יש ביטחון שהם ( המצרים והסורים ) לא יקדימו את האופרציות האלה ? אנו מצפים להם ( שיתקפו ) כאשר יחשיך , ואם הם יקדימו ? " , ניבא ולא ידע כי בעוד שעתיים יבקיעו צופרי האזעקה את קדושתו של יום הכיפורים . הדיון התגלגל אל מחוזות התהייה , וסמוך לשעה שתיים דנו בשאלה , האם להלום בסוריה אם מצרים תפתח במלחמה . בדיוק אז ראש הממשלה גולדה מאיר הציצה בשעונה והעירה , עכשיו כמעט שתיים , אנו יכולים להיפגש כאן בעוד שעתיים , אבל אז לא נהיה חכמים יותר ( שכן , ההתקפה אמורה להיפתח בזמן החשכה ) . ובעוד הם שוקלים , צפירות אזעקה קטעו את הדיון . אלה לא חדרו את קירות חדר הישיבות בקרית הממשלה בתל אביב ( היום מתחם שרונה ) , וראש הממשלה הציעה להתכנס בשעה . 16 : 30 אלא שצופרים נוספים הצטרפו למקהלה , והיא שאלה : " מה זה ? " הקצרנית הוותיקה ( שול ) מיתקה יפה , שישבה סמוך לראש הממשלה , השיבה , "כנראה שהמלחמה התחילה " . גולדה מאיר ביידיש : " רק זה חסר לי ... " ( נאר דאס פעלט מיר ) המזכיר הצבאי לראש הממשלה ישראל ליאור נכנס פעם אחרי פעם לדווח , וגולדה מאיר , באנגלית האמריקאית שלה , " הם עוד יצטערו על זה " . גולדה הרהרה בהתאבדות המידע על הקרבות נע בין מה שכונה ידיעות טובות לגרועות . ב - 7 באוקטובר דיין חזר מסיור בשתי החזיתות כשהוא מרוט , כמי שעולמו חרב עליו . " טעיתי בכול . נשקפת לנו שואה " , ציטטה גולדה מאיר את דיין באוזני כמה מעמיתיה לממשלה . שר המסחר והתעשייה והרמטכ "ל לשעבר חיים ברלב סיפר , מפיה , כי דיין אף אמר : " ניאלץ לסגת בגולן עד שפת הרמה הנשקפת אל העומק , ובסיני עד להרים , ושם להחזיק עד הכדור האחרון " . דיין , איש מחושב בדרך כלל , פלט השוואות כמו חורבן הבית השלישי . דווקא מי שסימל תמיד את רוח הקרב והעמידה , לפתע כאילו קרס ואולי באמת זה קרה באותן שעות אימתניות . " חשבתי אז " , אמרה מאיר , "שאם יתברר לי שמשה דיין צודק בהערכתו ... אני אתאבד " . עד שמיעה לדברים היה אבנר שלו , הרל " ש של הרמטכ " ל דוד אלעזר . ראש הממשלה אף התוודתה ברוח זו בפני ידידה הקרוב יעקב חזן , ממנהיגי מפ " ם . על פי עדותו : " אתה יודע חזן , אז , במלחמת יום הכיפורים הייתי קרובה , קרובה מאוד לאיבוד עצמי לדעת ... הייתי בטוחה בניצחוננו אבל לא יכולתי לשאת את הידיעות מהחזית . הרגשתי שחיי כבן אדם פעיל , לוחם , נגמרו . אין לי יותר יכולת לשאת בהם , ואיזה טעם יש לחיים בלי זה ? אם נרתעתי היה זה רק מתוך רגש האחריות מתוך המחשבה איזה רושם יעשה הדבר על הלוחמים הצעירים , על העם כולו , למענם הייתי צריכה להמשיך ... " . גם משה דיין אישר במסיבת עיתונאים בלונדון ב - , 1981 כי " בשלב הראשון של הקרבות חשבה גולדה על אפשרות של התאבדות " . בישיבת הממשלה ב - 7 באוקטובר בלילה , ישיבת דכדוך אולי מחסרות התקדים ביותר שידעה ממשלה כלשהי בישראל , חשפה מצפונות לבה . אחרי שובו של דיין מסיוריו בשתי החזיתות שיתף אותה בתחושותיו , כולל האפשרות של נסיגה עמוקה . ואז אמרה לו , לדבריה , כך : "אם יהיה כך שלא נוכל להחזיק בקווים ( בדרום ובצפון ) , הרי לא ייתכן שהקו ישתנה שלא בכוח שלנו . אם אנחנו נצטרך להיכנע לכך , אראה בזה דבר חמור . נבהלתי כאשר אמרתי זאת , כי המלחמה תהיה אז על הקמתה ( כלומר , המשך קיומה ) של מדינת ישראל " . מיליוני מלים נכתבו ב - 42 השנים שחלפו מאז המלחמה על המלחמה . ספרים לאין סוף , בכללם שנכתבו על ידי הנפשות הפועלות במישור המדיני ובפיקוד הצבאי , וכאלה הנסמכים על מסמכים ממקור ראשון ששוחררו לפרסום על ידי גנזכי המדינה וצה " ל כולל העדויות בוועדת אגרנט . בעיניי יש עדיפות ראשונה לפרוטוקולים הראשונים , לפני ועם פרוץ המלחמה , המשקפים את אשר עבר על אישי המפתח הראשיים יותר בהיותם בהלם ההתחלה וההפתעה . קצרניות מיומנות רשמו מילה במילה , כל הגה וכל פיסוק , שיצא מפי הדוברים . דבר אחד נבצר מהן - לגרום למילים להיאנח . דיין כמובן משך את מלוא תשומת הלב הבראשיתית בשל מעמדו המיוחד , רמטכ "ל לשעבר שהוביל את מבצע קדש , שר הביטחון שהוביל את מלחמת ששת הימים , ולפתע חסר חוליות כביכול . הסברו היה כי הוא חייב לומר לראש הממשלה את האמת כפי שהוא רואה אותה . אחרי המלחמה ניסח את התנהגותו של הלוחם הערבי החדש , כפי שנחשף לנגד עיניו במלחמת יום הכיפורים : " הם אינם חולצים את הנעליים ובורחים – גם כאשר הקרב נגמר בהכרעה לטובתנו . אין כאן תמונה שהם עוזבים את הציוד , בורחים ונסוגים . לא הסורים ולא המצרים , ואולי גם לא אחרים שלוחמים איתם ... אני מסופק אם אפשר היה לדעת זאת לפני המלחמה " . בעוד הצוות המדיני המוביל הורכב על ידי דיין , שהקרין ביטחון ללא חת , והוקף על ידי צמרת צבאית אף היא שופעת ביטחון כמו רמטכ " ל , ראש אמ " ן וראש מוסד , בעצמו אלוף במיל ' , הטובים ביותר , כהגדרתה של ראש הממשלה , דווקא היא , " האזרחית הלא מומחית " , נדרשה להכריע בבעיות צבאיות טהורות כגון היקף גיוס מילואים בשעות שקדמו למלחמה . ב - 6 באוקטובר בבוקר פנה אליה דיין ואמר : "תראי גולדה , יש ביני לבין הרמטכ " ל חילוקי דעות . תחליטי מה שתחליטי , אני לא אתפטר בגלל זה " . היא השיבה : " אם אפשר תגייס את הכול . מה אני מבינה בנושאים כאלה ? " ובמסגרות מצומצמות תיארה אחר כך את תחושתה ברגעי ההזדקקות להכרעתה : " מה אני מבינה בנושאים אלה ? הם ( דיין , דוד אלעזר , אלי זעירא ויתר אנשי הצבא שהיו בדיון ) המומחים . אני אזרחית . אני אפילו לא יודעת מה זו אוגדה ... בשכל הישר שלי הבנתי שאם יש כך וכך כוחות אויב , במצב כזה צריך כך וכך יותר אוגדות . אמנם נכון ששאלו וביקשו אותי להכריע , אבל מי מבינינו האזרח , ומי המומחה ? ברגע שהובא על ידי מי שצריך עניין הגיוס ( הרמטכ " ל ) – לא עברו 10 דקות ואישרתי " . מרואן " נכנס " לאולם הישיבות בלילה שבו גולדה מאיר הרהרה בפרדה מאולצת מהחיים , נערכה ישיבת הממשלה שבה דיווח דיין על סיוריו בשתי החזיתות . זו הייתה הפעם הראשונה שדיין היה מוכן לפרוש לעיני עמיתיו את הגיגיו הפנימיים . " אני רוצה להתוודות שהערכתי לפני המלחמה הזאת הייתה הרבה יותר נמוכה לאופן שבו הערבים יילחמו והרבה יותר גבוהה על היכולת שלנו ביחסי הכוחות . התוצאות לעתה עתה מורות כי הלחימה הערבית היא הרבה יותר גבוהה מששיערנו , ויכולת ההתמודדות שלנו , ביחסי הכוחות הגרועים , אשרף מרואן . זמיר נמנע מלשאול מה שלא צריך לשאול
|
|