|
|
עמוד:
בעיות מידור הערימו קשיים בתחילת הדרך שייקה דליות - בלומברג זכורות לי היטב פגישות הוועד הפועל ( אז נקראנו " מפעל ההנצחה " ) , שמנה אז 20 חברים חדורי רוח של ראשוניות , חלוצים של תחילת הדרך שלא אפשרו לאף גורם בירוקרטי לעמוד בדרכם . כך התחלנו בבנייה בעוד אין בידינו הרישוי הנדרש . גם אם היינו חלוקים לעתים בדעותינו , צפינו כמה נושאים המחייבים טיפול מרוכז כדי להגיע לסיום הפרויקט ולתחזקו . בשפת המעשה זה אומר הקמת קרן שתאפשר סיום בניית האתר , ופירותיה יאפשרו פעילות ייעודית ואחזקת המתקן . ההנחיה הכללית הביאה לכמה החלטות ממוקדות , בהן הקמת קבוצת " ל " ו הצדיקים " - ידידים מחו " ל שנשאו בעיקר העול הפיננסי לבנייה והקמת הקרן הצמיתה . במקביל בנינו את חוג חיד " ה , הוא חוג ידידי המל " ם , שהכיל אנשי עסקים מישראל שתרמו גם הם כיכולתם . אנו מצדנו שילבנו בין הקבוצות במפגשים התקופתיים בארץ . בסוף " התורנות " שלנו עמד מאזן המל " ם על סך 20 מיליון שקל בזכות . החלטה נוספת התגבשה עוד בטרם הסתיימה הבנייה . בלבה עמדה הבנת מידת החיוניות של הקצאת קרקע לפיתוח בעתיד , תוך הבאה בחשבון שהמחנות יועתקו בשלב כלשהו לדרום . ואכן , הצלחנו לקבל דונם אחד בפועל ועוד שניים בהתחייבות לעתיד מחמ " ן . בשלבי גמר הבנייה ריכזתי טיפול במכלול של תובנות הקשורות בליבת המחויבות של הוועד המנהל - הקמת ועדות ותיאום האחריות ביניהן בנושאי הנצחה , חינוך ומורשת . ההיקפים שהסתמנו כבר אז חייבו להכפיף לוועדת התוכן את ועדת משנה להפקת סרטי מורשת , " קרנות לזכר " , " ידיעון מל " ם " ( היום " מבט מל " מ " ) , ימי חוויה לתלמידי תיכון , ועוד . לפיתוח הפעילות במל " ם סייעו לא אחת ובנפש חפצה ראשי הקהילה . ראשי השב " כ ואמ "ן עודכנו בפגישות אישיות שקיימתי עמם , וההנחיות ירדו ברוח המתאימה לראשי האגפים שהראו נכונות לסייע . גם בכירים במוסד נטו לתמוך מנהלית אך הרגישות לביטחון שדה ובעיות מידור הערימו קשיים בתחילת הדרך . אעדיף להפסיק כאן בעודי רוצה להמשיך . ובקשה צנועה : שמישהו ייקח יוזמה בהגיע המועד ויעביר מסר למתאם חגיגות היובל של המל " ם - אולי בשנת - ? 2035 ויברך את החוגגים מטעם דור שנעלם , שבו היינו השליחים הראשונים , ובהתנדבות . שאל מה עושים כדי להיכנס לזה . אמרתי , ' לכניסה זה 50 אלף דולר ' . הוא הוציא צ ' ק . אמרתי ליוסף ' תראה , אין לנו יושב ראש ועדת ביקורת , אני חושב שמן הראוי שתיתן לנו את הכבוד ותעשה את זה ' - והוא הסכים " . הדרך אל האושר רצופה כוונות טובות , ובניסיון לקדם את המל "ם ואת ההנצחה קרו , מה לעשות , גם טעויות . דליות נזכר : " יום בהיר אחד מאיר קיבל טלפון מתום פרידמן , עיתונאי ה ' ניו יורק טיימס ' שהיה אז נגד ישראל . מאיר אמר לי , ' בוא , תהיה לידי , אני רוצה שיעשה עלינו כתבה ' . עשינו לו סיור , מאיר מספר ואני מספר , וזה אח של יוני נתניהו והנה השמות החרוטים . ופתאום ראיתי את השם של יעקב בר - סימנטוב ורציתי להסתלק הצדה , כי המוסד טעה כשנתן לנו אישור לחרוט את השם , מסיבות ביטחוניות אסור היה לאשר שהוא עובד מוסד . הוא היה כביכול איש משרד החוץ . והכתב , שידע ערבית ועברית , התמהמה שתיים - שלוש דקות ואמר : ' רגע רגע ... יעקב בר - סימנטוב , אני מכיר את האיש הזה , הוא נהרג בפריז " . למחרת הסיפור הופיע ב ' ניו יורק טיימס ' . זה לא אסון , אבל זה לימד אותנו לקח " . " חלמנו על מקום חי ותוסס" לאחר שהמרכז התחיל לקרום עור וגידים , עמלו המעורבים על הרחבת השירותים שהוא מציע ושלחו עוד ועוד זרועות בתחום ההנצחה והמורשת . " המטרות שעמדו לנגד עינינו כל הזמן הן פיתוח המרכז והפיכתו למקום חי ותוסס , שבו יוכלו בני הנוער
|
|