|
|
עמוד:13
נחרצות לסוג כזה של דיון ; אנו מכבדים עמדה זו , שמקבלת את ביטויה בספר , אך מציעים גם לצעוד מעבר לה . למעשה , כבר בעבודת הקבוצה , וגם בחלק מהחיבורים שנכתבו עבור הספר , ניכר חיפוש מכוון אחר מישור שוויוני ומשותף כזה . ג . שיח האמפתיה במהלך פעילות הקבוצה אומץ סוג נוסף של שיח , שהתקיים במתח מתמיד עם שני סוגי השיח הקודמים שתוארו - שיח האמפתיה ההדדית . זהו שיח של זיכרון ופיוס אשר במידה רבה שואב את תובנותיו והנחותיו משיח הטראומה האישי והקולקטיבי שהתפתח בעשורים האחרונים , במידה רבה בעקבות השואה ובהקשרה , ואשר הפך לשיח תרבותי מרכזי ורב עוצמה בספרה הציבורית בעולם המערבי , ובמידה גוברת והולכת גם מעבר לו . הן השואה והן הנכבה נידונות בהקשר של שיח האמפתיה כטראומות מכוננות של שני העמים אשר ממשיכות להשפיע על התנהגותם הפוליטית . במסגרת זו השואה והנכבה נתפסות כעברים שלוכדים את שני העמים במעין כפיית חזרה , אשר מקשה עליהם לעבד את עברם הנורא כדי להגיע לפיוס . שאלת ההכרה ההדדית היא העומדת במרכזו של שיח האמפתיה . במסגרת כלליו של שיח זה אופיים המדויק של האירועים , ובוודאי השוואה היררכית ביניהם , אינם כה חשובים - שכן גם אם האירועים שונים מאוד זה מזה , כזיכרון הם מתפקדים באופן דומה בקרב שני העמים . זהו זיכרון טראומטי המכונן זהות , בעיקרה קורבנית , ואשר דורש עיבוד מעין פסיכולוגי כדי לפרוץ אל מעבר לה לקראת עתיד טוב יותר . ההכרה ההדדית בסבל וקבלת אחריות עליו בידי הצד השני נתפסים בשיח האמפתיה כהכרחיים בתהליך העיבוד של הטראומה . היהודים אמורים להכיר בסבל שגרמו לפלסטינים במהלך הנכבה המתמשכת מ 1948 ועד ימינו , ואילו הפלסטינים אמורים להכיר בסבלם של היהודים באירופה , במרכזיות שלו בכינון זהותם ובעולם החרדות הקיומיות הקולקטיביות שהוא מייצר . לא האירועים עומדים במרכזו של שיח זה אלא הזיכרון הטראומטי . במובן זה ההיררכיה הופכת לאנלוגיה - אך רק במישור של הזיכרון ולא במישור ההיסטורי , שבו מצופים הערבים , כחלק מתהליך ההכרה האמפתית , גם להכיר בחוסר הפרופורציונליות שבין האירועים . במקביל , שיח האמפתיה גם מחדד היטב את המעמד השונה שיש לכל צד ביחס לטראומה של הצד השני , שכן הפלסטינים אינם אחראים במאום לקטסטרופת השואה ואילו היהודים אחראים באופן ישיר לקטסטרופת הנכבה . שיח האמפתיה האנלוגי והוויכוח על הלגיטימיות שלו היו ציר מרכזי בדיוני הקבוצה , והם אף ציר מרכזי מאוד בחלק ניכר מחיבורי הספר . מטרתו של שיח מעין זה היא לייצר מסגרת קונספטואלית ודיסקורסיבית של הכרה הדדית ושל קבלת אחריות הדדית של שני העמים על עבריהם ועל עברו של העם האחר .
|
|