|
|
עמוד:11
חשיבות העיסוק בנושא השואה כאירוע מרכזי בהוויה הישראלית וכאחד האירועים המכוננים של המאה העשרים , כסמל אתי וכתמרור אזהרה פוליטי הייתה הנחת היסוד של פעילות הקבוצה . אולם העיסוק המשותף ביקש לכונן דיון " אזרחי " בשואה שאינו חופף ( גם אם אינו מבטל ) את הזיכרון ה " לאומי " של ההתרחשות . מתוך כך צמחה השאלה העיקרית שהייתה ציר מרכזי של הקבוצה ושל הספר : האם אכן אפשר לקיים במדינת ישראל זיכרון של השואה ועיסוק בה מפרספקטיבה של חברה אזרחית שלה שותפים יהודים וערבים ? הנחת העבודה המרכזית של הקבוצה הייתה שהדיון המשותף בשואה נועד לכונן ספרה ציבורית משותפת ליהודים ולפלסטינים אזרחי ישראל . בהיותה כזאת , השואה אינה " שייכת " לשום צד ו " יהדותה " מושהית ברגע הראשון ; השואה היא אירוע היסטורי מרכזי בחשיבותו עבור בני האדם בכלל , ולכן ראויה לדיון ציבורי בכל מקום , ובעיקר בישראל . עמדה כזאת מפגישה את שני הצדדים לדיון מתוך שוויון עקרוני ומאפשרת לכל צד להגיע לדיון כזה מתוך עולמו ומתוך רגישויותיו התרבותיות והפוליטיות . כך , לדוגמה , הפלסטינים העלו מיד את ההקשר של הנכבה ואילו היהודים ביקשו לבסס את זיקתם הייחודית לאירוע כקורבנותיו וכנשאיו ההיסטוריים . אולם הקבוצה יצרה מסגרת משותפת , מעין ספרה ציבורית זוטא , שבה נערך דיון על הסמל המשותף . השותפות לוויכוח על משמעותו של הסמל , שהיה לעתים חריף מאין כמוהו , היא שיצרה את המרחב המשותף , ולא ההסכמה . המרחב המשותף אפשר למשתתפים להתוודע לסבלו של הצד השני ולהכיר בו אגב ניהול משא ומתן תמידי על המשמעות המוסרית והפוליטית של הכרה זו - הן כלפי פנים והן כלפי חוץ . זה היה ניסיון להפוך את זיכרון השואה בישראל מזיכרון יהודי לאומי מדיר לזיכרון אזרחי מכיל , שבו גם לפלסטינים אזרחי מדינת ישראל יש חלק . מקימי הקבוצה קיוו שדווקא נושא השואה יוכל לארגן סביבו דיון אזרחי משמעותי הכולל יהודים וערבים , ואשר מחזק את ערכי השוויון ואת ההכרה וההיכרות ההדדית בין בני שני העמים . יתרה מזו , הקבוצה והספר נולדו מתוך מחשבה שבדומה לעמדות פמיניסטיות משנות השבעים והשמונים של המאה העשרים - אשר ביקשו לפרש מחדש את הקנון המערבי הפטריארכלי כדי " לגנוב את המיתוס " , כפי שנאמר לעתים - כך גם הפלסטינים יוכלו לפרש מחדש ומתוך הפרספקטיבה שלהם את השואה , שהפכה כאמור לאירוע מכונן לא רק עבור יהודים אלא עבור העולם המערבי כולו ואף מעבר לכך . בתוך מסגרת זו זכה העיסוק בנכבה ללגיטימציה מלאה ואף עלה באינטנסיביות רבה הן בקבוצת המפגש , שהקדישה לה חלק מפגישותיה , והן ברבים ממאמרי הספר , שמחבריהם , יהודים ופלסטינים , הוזמנו להתמודד עם תזה זו ולהתעמת אתה ישירות או בעקיפין . עם זאת , גם במסגרת זו הייתה השואה מוקד השיח והציר המארגן שלו . רבים מהמשתתפים הפלסטינים בקבוצת המפגש חשו שלמרות הניסיון לאזרח את השואה , ולמרות הלגיטימציה המלאה להעלות את סוגיית הנכבה , לצד סוגיות
|
|